תארו לעצמכם שמישהו מנסה לשכנע אתכם לעשות מעשה חמור מאוד, אפילו אם בסוף לא הסכמתם ולא קרה שום דבר רע. האם מגיע לו עונש רק על עצם הניסיון? התורה מלמדת אותנו על אדם שנקרא מסית, שמנסה לשכנע אנשים לעזוב את ה' ולעבוד עבודה זרה. העונש שלו קשה מאוד. המילה וּסְקַלְתּוֹ מסבירה שמענישים אותו בסקילה. המילים בָאֲבָנִים וָמֵת מדייקות שלא זורקים עליו ערימה גדולה של אבנים בבת אחת, אלא עושים זאת שלב אחרי שלב, וברגע שהוא מת מפסיקים ולא מוסיפים אפילו אבן אחת, כי המטרה היא להעניש אותו כפי שקבעה התורה אך לא להתאכזר אליו סתם.
התורה מסבירה מדוע העונש כל כך חמור ומדוע אסור לרחם עליו: כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ. האדם הזה פעל מתוך שנאה וניסה לנתק את העם מהבורא. הוא נענש רק בגלל שביקש וניסה להרחיק אותנו מ-ה', אפילו אם בפועל לא הצליח להחטיא אף אחד. העונש נועד לעצור אותו ולמנוע מאנשים אחרים לנסות לעשות זאת בעתיד. החומרה הגדולה של המעשה נובעת מכך שיש בו כפיות טובה עצומה כלפי ה' הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. יציאת מצרים היא אירוע כל כך משמעותי, שנותן לנו את כל מה שאנו צריכים לדעת כדי להישאר נאמנים ל-ה' לתמיד. גם אם החסד היחיד ש-ה' היה עושה איתנו היה רק לשחרר אותנו מהעבדות הקשה, זה כבר היה מספיק כדי שנהיה חייבים לו נאמנות מוחלטת לעולם.