יצא לכם פעם לחשוב איך יכול להיות שמשהו שהיה פעם מצוין ואהוב, פתאום הופך למשהו שאסור לעשות? בימי האבות, אברהם יצחק ויעקב, היה מותר ואפילו רצוי לעבוד את ה׳ בעזרת מַצֵּבָה. המצבה היא בעצם אבן אחת גדולה שעליה הקריבו קרבנות או יצקו שמן. אבל כשבני ישראל קיבלו את התורה והתכוננו להיכנס לארץ ישראל, הכללים השתנו. התורה אוסרת עלינו להקים מצבה כדי לעבוד את ה׳, אפילו אם אנחנו מתכוונים לעשות זאת מכל הלב. המילים אֲשֶׁר שָׂנֵא מסבירות לנו עד כמה השינוי הזה חזק. למה שפתאום ה׳ ישנא את המצבה שהוא כל כך אהב בעבר? הסיבה היא שהכנענים, שגרו בארץ, הפכו את האבן הגדולה הזו לחלק קבוע ומרכזי מאוד בעבודה הזרה שלהם. לא היה להם שום מקום של עבודת אלילים בלי מצבה בפתח. בגלל שהם השתמשו בה כל כך הרבה למטרה הזו, ה׳ רצה שנתרחק ממנה לגמרי. במקום זאת, ה׳ ציווה עלינו לבנות מזבח, שהוא מבנה שמורכב מהרבה אבנים יחד או מאדמה. למרות שגם הגויים השתמשו לפעמים במזבחות, המצבה הייתה החוק הקבוע והסמל המיוחד שלהם לעבודה זרה, ולכן אותה ה׳ אסר עלינו לחלוטין.
דברים, פרק ט״ז, פסוק כ״ב
פרשת שופטים
וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.