קרה לכם פעם שהייתה לכם סיבה ממש טובה למסיבה, ורציתם לחגוג אותה לגמרי לבד? כנראה שלא. כששמחים באמת, רוצים לשתף את כולם. התורה מצווה עלינו וְשָׂמַחְתָּ, כלומר להיות בשמחה גדולה בחגים שלנו. איך חוגגים ושמחים? בזמן בית המקדש היו אוכלים בשר מיוחד, והיום כל משפחה שמחה בדרך שלה: הגדולים באוכל טעים ובבגדים חגיגיים, והילדים בממתקים ואגוזים. אבל הכי חשוב לזכור שהשמחה הזו היא לא רק בשביל ההנאה שלנו, אלא נועדה לכבד את ה' שנתן לנו את החגים. המילה בְּחַגֶּךָ מזכירה לנו שהשמחה צריכה להיות מוקדשת אך ורק לחג עצמו. בגלל זה, למשל, לא עורכים חתונות בתוך החג, כדי לא לערבב שתי שמחות יחד ולשכוח את השמחה המיוחדת של המועד.
כדי שהשמחה תהיה שלמה, התורה מפרטת רשימה ארוכה של אנשים שצריכים לחגוג יחד: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה. למה צריך לציין את כולם? כדי ללמד אותנו ששמחה אמיתית לא יכולה לקרות כשאנחנו חוגגים לבד או כשלאחרים חסר. המילים אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ אומרות לנו להסתכל סביבנו, על האנשים שגרים קרוב אלינו, ולדאוג שגם לאנשים שקשה להם יהיה אוכל טעים וסיבה לחייך בחג.
ידעתם שבחג הסוכות התורה מזכירה את השמחה שלוש פעמים, אבל בחג הפסח היא לא מוזכרת אפילו פעם אחת? הסיבה לכך פשוטה ומעניינת. בסוכות, כל התבואה והפירות כבר נאספו מהשדות, ולבעל הבית יש שפע של אוכל שהוא יכול לחלוק בשמחה עם העניים. לעומת זאת, בפסח, האוכל מהשנה שעברה כבר כמעט נגמר והתבואה החדשה עדיין לא נקצרה, ולכן קשה יותר לארח ולשמח אחרים.