דברים, פרק ט״ז, פסוק י״ד

הציווי וְשָׂמַחְתָּ דורש מהאדם לשמוח בפועל באמצעות אכילת בשר, הענקת דברים משמחים לבני המשפחה, והכוונת השמחה לכבוד ה'. המילה בְּחַגֶּךָ ממקדת את השמחה במועד הכללי, ולכן אוסרת עריכת חתונות כדי שלא לערב שמחה פרטית בשמחת האומה. שמחה טהורה זו אינה יכולה להתקיים בבדידות, ולכן התורה מפרטת שהיא חייבת להקיף את אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה. הוספת המילים אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ מכוונת לכל מי שסמוך על שולחנך, ומטילה חובה מעשית לדאוג לחלשים ולשתף אותם בשפע, מתוך תחושה של ערבות הדדית.