יצא לכם לחשוב פעם איך מרגישים כשיש חג ממש קצר, שנמשך רק יום אחד? חג הפסח וחג הסוכות נמשכים שבוע שלם, אבל חג השבועות נמשך יום אחד בלבד. בגלל שהוא כל כך קצר, אפשר היה לטעות ולחשוב שאולי פחות חשוב לשמוח בו או לדאוג לאחרים. לכן, התורה מזכירה לנו שדווקא בחג הזה יש חובה מיוחדת לשמוח ולשמח את מי שסביבנו. ה' מבטיח לנו הבטחה מקסימה: אם אנחנו נדאג לשמח את האנשים שזקוקים לעזרה, כמו הגר, היתום והאלמנה, ה' ידאג לשמח את בני המשפחה שלנו.
במקומות אחרים קוראים לחג הזה "חג הקציר", אבל כאן התורה קוראת לו חַג שָׁבֻעוֹת. השם הזה מלמד אותנו שאנחנו חוגגים אותו בגלל שספרנו שבעה שבועות, ולא רק בגלל שאוספים את התבואה מהשדה, וכך אנו יודעים שצריך לחגוג אותו גם בשנים שבהן אין קציר בכלל.
כשעולים לירושלים, צריך להביא נדבות וקרבנות לה'. התורה משתמשת במילה המיוחדת מִסַּת, שפירושה "דַּי" או כפי היכולת של כל אחד. בנוסף, התורה אומרת שכל אדם יביא כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. תארו לעצמכם אנשים שעלו לירושלים עוד בחג הפסח ונשארו שם ברצף עד חג השבועות. עד שהגיע החג, כבר לא נשארו להם בהמות להקריב. לכן, התורה מרגיעה אותם ומדריכה כל אחד להביא בשמחה ממה שנותר לו, פשוט לפי היכולת שלו ולפי הברכה והשפע שה' העניק לו.