חשבתם פעם כמה משפחתי וביתי הוא חג הפסח? אנחנו יושבים יחד סביב השולחן בבית, אוכלים מצות וקוראים בהגדה. בגלל האווירה הכל כך ביתית הזו, התורה חששה שאנשים עלולים להתבלבל. הרי את הפסח הראשון במצרים בני ישראל עשו בתוך הבתים שלהם, ואת המצה אנחנו מצווים לאכול בכל מקום שבו אנחנו גרים. לכן, אדם היה יכול לחשוב שגם את קרבן הפסח מותר לו להקריב בחצר הבית שלו או בעיר שבה הוא גר. כדי למנוע את הטעות הזו, התורה מזהירה ואומרת לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ. המילה שעריך מתארת את הערים שלכם, והתורה קובעת שאסור לשחוט את הקרבן בשום עיר פרטית או במה אישית. התורה מלמדת אותנו שלפני שאנחנו חוגגים עם המשפחה הפרטית שלנו, אנחנו חייבים לצאת מהבית, להתחבר לכל עם ישראל ולהקריב את הקרבן רק במקום הציבורי והמרכזי ביותר של כולם, בבית המקדש.
דברים, פרק ט״ז, פסוק ה׳
פרשת ראה
לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.