התורה אוסרת להקריב את קרבן הפסח על במת יחיד פרטית או בכל עיר, כפי שנאמר לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ. הדגשה זו נצרכה דווקא כאן, שכן אופיו הביתי של הקרבן, הנאכל בחיק המשפחה בדומה לפסח במצרים, עלול היה להטעות כי ניתן לחוג אותו בכל מקום. מתוך כך, התורה מחייבת את האדם לצאת ממסגרתו הפרטית אל המרכז הלאומי, תוך שהביטוי בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ מרמז כי ההקרבה מתבצעת עבור חבורה ולא ליחיד, והחל משעת התכנסות הציבור באחר הצהריים. בנוסף, המילה בְּאַחַד מלמדת שאם מספר הטמאים בעם עולה על הטהורים רק באדם אחד, הם אינם נחשבים לציבור שרשאי להקריב בטומאה ונדחים לפסח שני.
דברים, פרק ט״ז, פסוק ה׳
פרשת ראה
לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.