דברים, פרק כ׳, פסוק י״ט

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה בזמן מלחמה? בדרך כלל, במצבים כאלה דברים נהרסים ונשברים. אבל התורה מלמדת אותנו שגם בזמן מלחמה יש גבולות, ואנחנו צריכים להתנהג ברגישות. כאשר צבא מקיף עיר אויב לְתׇפְשָׂהּ, כלומר כדי לכבוש אותה ולגור בה, החיילים לא מתחילים מיד להתקיף. הם מחכים כמה ימים כדי לתת לאנשי העיר הזדמנות להסכים לשלום. בזמן הזה, התורה מזהירה את החיילים: לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן. אסור בשום אופן לכרות את עצי הפרי שסביב העיר, וגם אסור למנוע מהם מים כדי לייבש אותם. מההוראה הזו חכמים לומדים כלל חשוב מאוד לחיים שלנו, שאוסר עלינו להרוס סתם דברים טובים ושימושיים כמו אוכל, בגדים, כלים או מבנים. התורה מסבירה למה חשוב לשמור על העצים: קודם כל, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל. הרי החיילים בעצמם יצטרכו לאכול מהפירות האלה אחר כך, וזה ממש לא הגיוני ולא יפה להרוס משהו שנותן לנו אוכל ודברים טובים. לאחר מכן, התורה שואלת שאלה שגורמת לנו לחשוב: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר? כלומר, האם העץ הוא בן אדם או חייל אויב שיכול לברוח, להסתתר או להילחם בכם? ברור שלא! העץ עומד במקומו ולא עשה שום דבר רע, ולכן אין שום הצדקה להילחם בו או לפגוע בו.