דברים, פרק כ׳, פסוק י״ח

תארו לעצמכם שאתם מגיעים למקום חדש, ומגלים שהאנשים שגרים בו מתנהגים בצורה אכזרית ופוגענית. כשבני ישראל עמדו להיכנס לארץ כנען, הם עמדו לפגוש עמים עם מנהגים קשים מאוד. התורה מזהירה אותנו מהסכנה של לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם. החשש הגדול לא היה רק שבני ישראל יתחילו לעבוד אלילים, אלא סכנה עמוקה יותר: שהם ילמדו את המנהגים הרעים של אותם עמים, ויחשבו שבדרך כזאת אפשר לעבוד את ה'. מעשים שהיו נראים לאותם עמים כדבר נכון, הם למעשה מעשים רעים שה' מתרחק מהם לחלוטין. אבל מתוך המילים לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם אנחנו לומדים כלל חשוב ומלא תקווה: הצורך להילחם בעמים האלה ולהרחיק אותם קיים אך ורק כל עוד הם ממשיכים בדרכים הרעות שלהם ומשמשים דוגמה שלילית. אם אותם אנשים מחליטים לשנות את ההתנהגות שלהם, עוזבים את המעשים הרעים ומקבלים על עצמם חוקים בסיסיים של מוסר וצדק, הם כבר לא מהווים סכנה. במקרה כזה, מותר ואפילו ראוי לקבל אותם ולחיות איתם יחד בשלום.