דברים, פרק כ״א, פסוק י״ז

מעמדו הכלכלי והמשפטי של הבן הבכור מובטח ויציב, ללא קשר לרגשות האב כלפיו או כלפי אמו. על האב מוטלת חובה אקטיבית להודות בציבור מיהו בנו הראשון ולכן נאמר יַכִּיר, פעולה המונעת התנכרות ודורשת שהאב יהיה בין החיים כדי להעניק לו את זכותו. זכות זו היא לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, כלומר קבלת שני חלקים בירושה יחסית לכל אחד מאחיו, מתוך תפיסה שהבכור ממשיך את הנהגת המשפחה. חלק כפול זה ניתן אך ורק מתוך הנכסים שהיו מוחזקים בפועל בידי האב בשעת מיתתו, המוגדרים כבְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, ואינו כולל רווחים עתידיים או חובות שטרם נגבו. הגדרת הבכור לירושה תלויה באב בלבד בהיותו הצאצא הראשון והשלם, כלומר כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, וזוהי זכות קניינית מוחלטת בנכסי האב הניתנת לאכיפה, שכן לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה.