דברים, פרק כ״א, פסוק ח׳

בסיומו של טקס העגלה הערופה על רצח שלא פוענח, הכהנים מבקשים מה' כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל על הרשלנות הציבורית בשמירת הדרכים, ומזכירים את יציאת מצרים במילים אֲשֶׁר־פָּדִיתָ יְהֹוָה כדי לעורר את חסד ה' שגאל אותם בתנאי שלא יהיו בהם שופכי דמים. המשך התפילה, וְאַל־תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, נועד למנוע עונש קולקטיבי על הארץ ולהבטיח שבית הדין לא ירשיע אדם חף מפשע בטעות במהלך החיפושים. סיום הפסוק, וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם, אינו תפילה אלא הבטחה אלוהית שהעוון יכופר בזכות הטקס הפומבי, שנועד גם לעודד עדים להגיע ולסייע בחקירה. עם זאת, המבנה הדקדוקי של המילה מרמז שזוהי כפרה על תנאי, ואם הרוצח יתגלה בעתיד תהיה חובה להעמידו לדין.