קשר הנישואין הוא מוסד מקודש, וכאשר הוא מגיע לקצו והאישה פותחת בחיים חדשים עם איש אחר, נוצר מחסום מוחלט המונע את החזרת המצב לקדמותו. התורה קובעת כי אדם שגירש את אשתו והיא נישאה לאחר, אינו רשאי לשאת אותה שוב לעולם, גם אם התגרשה מבעלה השני או שהתאלמנה ממנו [ביאור שטיינזלץ]. איסור זה חל בין אם האישה נישאה לשני נישואים מלאים ובין אם רק התארסה לו [מזרחי, הכתב והקבלה, תורה תמימה]. עם זאת, אם האישה לא נישאה לאחר אלא רק קיימה יחסי זנות לאחר גירושיה, היא מותרת לחזור לבעלה הראשון [שד"ל, העמק דבר, תורה תמימה].
התורה מנמקת את האיסור במילים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה. קביעה זו מעוררת פליאה, שהרי נישואיה השניים נעשו בהיתר גמור ועל פי דין, ואם כן מדוע היא נחשבת טמאה? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאין מדובר בטומאה אובייקטיבית או בחטא, אלא בטומאה יחסית – היא נחשבת טמאה ואסורה כלפי בעלה הראשון בלבד, מכיוון שידעה איש אחר [אבן עזרא, רמב"ן, רבנו בחיי, רש"ר הירש, ברכת אשר].
מעבר לכך, המילה הֻטַּמָּאָה בנויה בצורה דקדוקית חריגה, המשלבת את בניין הופעל, המבטא פעולה כפויה או הכרחית, עם בניין התפעל, המבטא רצון או מצב דמיוני. שילוב זה בא ללמד על סוגים שונים של איסורים: לעיתים הטומאה היא ממשית, כגון אישה שזנתה ברצון או באונס, ולעיתים זוהי "טומאה דמיונית" – מצב שבו לא נפל כל פגם מוסרי באישה שנישאה כדין לשני, אך גזירת הכתוב קובעת שעבור הבעל הראשון היא נחשבת כטמאה ואסורה [הכתב והקבלה, רש"ר הירש, ביאור יש"ר]. מתוך לשון זו למדו חז"ל שהפסוק מרחיב את האיסור וכולל בתוכו גם אישה סוטה שזנתה תחת בעלה בעודה נשואה לו. אף על פי שאיסור הסוטה לבעלה כבר נכתב במקום אחר, הפסוק כאן מוסיף אזהרה ואיסור מפורש על כך [רש"י, רמב"ן, מזרחי, רבנו בחיי, שפתי חכמים, גור אריה].
התורה מדגישה כי חזרת האישה לבעלה הראשון במקרה זה היא תוֹעֵבָה לפני ה'. הפרשנים מסבירים כי מטרת האיסור היא למנוע מצב של חילופי זוגות ופריצות בחסות החוק. לולא איסור זה, אנשים היו עלולים לגרש את נשותיהם באופן זמני כדי להעבירן לחבריהם, ולאחר מכן להחזירן אליהם, ובכך להפוך את מוסד הגירושין והקידושין למסווה לניאוף וזנות [ספורנו, רמב"ן, שד"ל, רלב"ג, בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. למרות שהמעשה עצמו מוגדר כתועבה, הילדים שיוולדו מנישואין אסורים אלו אינם נחשבים לתועבה, הם כשרים לבוא בקהל ואינם ממזרים [תורה תמימה].
האיסור חל דווקא כאשר הבעל מחזיר את גרושתו בדרך של נישואין רשמיים, כפי שמדגישות המילים לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, המורות על כך שהאיסור עובר על דרך של לקוחין, כלומר קידושין וביאה [העמק דבר, תורה תמימה].
בסיום הפסוק מופיעה האזהרה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ. התנהגות של זנות וחילופי זוגות משחיתה את החברה, גורמת לחטאים כבדים ואף פוגעת בברכת הארץ ובתנובתה [העמק דבר, אם למקרא]. הפרשנים מסכימים כי קריאה זו אינה מופנית רק לאדם הפרטי, אלא מהווה ציווי ישיר לבית הדין ולמערכת המשפט להשגיח על טהרת המשפחה בישראל, למנוע תופעות של ניצול החוק למטרות פריצות, ולשמור על הרמה המוסרית של החברה בארץ [רמב"ן, הטור הארוך, רש"ר הירש, ביאור יש"ר, תורה תמימה].