אסתר, פרק ד׳, פסוק י״ד

מרדכי מבהיר לאסתר כי קיומו של עם ישראל מובטח, אך גורלה וגורל משפחתה תלויים לחלוטין בנכונותה לפעול. אם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי והיא תימנע מללמד סנגוריה על עמה, היא תיוותר ללא פתחון פה גם בעתיד כאשר תעמוד לדין שמים על שהתרשלה מהצלת חיים. בכל מקרה רֶוַח וְהַצָּלָה פיזית ורוחנית יבואו ליהודים מִמָּקוֹם אַחֵר, כלומר בדרכים חלופיות מאת ה', ששמו נרמז במילה זו. ואולם, אם הישועה תבוא בלעדיה תתממש המציאות שבה וְאַתְּ וּבֵית־אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ כעונש מאת ה' וכהחמצת ההזדמנות לתקן את חטאו ההיסטורי של שאול המלך אבי שושלתה, שחמל על אגג אביו של המן. לכן הוא מזכיר לה שוּמִי יוֹדֵעַ אִם־לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת, שכן עלייתה הפתאומית לשלטון היא מהלך של השגחה פרטית שנועד בדיוק לרגע זה, ועליה לפעול מיד בטרם תחלוף שעת הכושר או יאבד מעמדה בארמון.