אסתר, פרק ד׳, פסוק י״א

אסתר מבהירה למרדכי כי כׇּל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים שחל איסור מוחלט על כל אִישׁ וְאִשָּׁה להיכנס לארמון ללא הזמנה, וכי אַחַת דָּתוֹ של המפר חוק זה היא מוות מיידי. הדרך היחידה להינצל היא אם המלך יוֹשִׁיט, כלומר ישלח, את השַׁרְבִיט, שהוא מטה זהב המסמל שהאדם רצוי, ובכך יימחל לו וְחָיָה. עם זאת, אסתר חוששת שגם אם חייה יינצלו, המלך לא ייעתר לבקשה כה חריגה כמו הצלת עם שלם. בנוסף היא מציינת כי וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם, מצב המעיד על ריחוק ומגביר את הסכנה שבכניסה פתאומית. בשל כך היא סבורה שעדיף להמתין להזמנה טבעית, וכן חוששת שכניסה מרצונה תהפוך אותה לחוטאת, אף שבלבה נותרה תקווה לנס.