העברת המסר ממרדכי לאסתר אינה רק דיווח יבש על המתרחש, אלא קריאת השכמה היסטורית, רוחנית ומעשית. מרדכי פורש בפני אסתר את שורשי הגזירה כדי להבהיר לה את גודל הסכנה ואת תפקידה ההכרחי בהצלת העם.
הפרשנים מציעים מספר רבדים להבנת המילים אֵת כָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ:
ברובד הגלוי, מרדכי מדווח על השתלשלות האירועים הישירה: סירובו להשתחוות להמן והכעס שהתעורר בעקבות כך [רלב"ג, אבן עזרא, יוסף אבן יחיא]. סירוב זה נבע מכך שהמן עשה עצמו עבודה זרה ונשא צלם בחיקו, ומרדכי סירב להשתחוות כדי לא לחלל את שם ה' ולא לגרום לאחרים ללמוד ממנו לחטוא [שלום אסתר]. השימוש במילה התולה את האירוע במקרה (קרהו) נועד להדגיש שמרדכי לא התכוון מראש להתגרות בהמן או לבזותו, אלא רק לקיים את מצוות ה', והתוצאה הקשה התגלגלה מאליה [אור חדש].
ברובד האישי, מרדכי לוקח אחריות על המשבר ומבהיר לאסתר שהצרה באה בגללו [מלבי"ם, צאינה וראינה]. משום כך, הוא אינו יכול להיות זה שיפעל לישועת ישראל, שכן "אין קטיגור נעשה סניגור", והתפקיד מוטל עליה [מגילת סתרים]. יתרה מכך, מרדכי רומז לאסתר שעליה לסכן את נפשה כדי לכפר על חטאו של זקנה, שאול המלך, שהותיר בחיים את אגג מלך עמלק וממנו יצא המן [אלשיך].
ברובד ההיסטורי והרוחני, המילה קָרָהוּ רומזת למלחמת עמלק ההיסטורית ("אשר קרך בדרך"). מרדכי מבהיר לאסתר שאין מדובר בסכסוך פוליטי או אישי רגיל, אלא בהתפרצות מחודשת של השנאה העמלקית העיוורת והמהותית לעם ישראל [תורה תמימה, אור חדש, ביאור שטיינזלץ, נחל אשכול]. בנוסף, יש המפרשים שמרדכי הזכיר לה חלום נבואי שחלם בעבר, אשר חזה את האירועים הללו [תורה תמימה].
בהמשך דבריו, מרדכי מפרט וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף. משמעות הביטוי היא פירוט וביאור סכום הכסף המדויק [רש"י, רלב"ג, אבן עזרא]. אזכור הכסף נועד להמחיש לאסתר את חומרת המצב: המן הציע שוחד כה עצום, עד שהיהודים למעשה כבר נמכרו לידיו, ולכן פנייה פשוטה למלך לא תועיל בקלות [שלום אסתר, אור חדש]. מרדכי חושף בפניה גם את התרמית של המן: המן התכוון לממן את הסכום מתוך השלל שיילקח מהיהודים לאחר שיושמדו, בעוד שאחשוורוש סבר שמדובר בתרומה אישית [מלבי"ם]. מנגד, מבחינה רוחנית, עשרת אלפים כיכרות הכסף של המן באו כמשקל נגד למצוות מחצית השקל של ישראל, שהקדימה תרופה למכה [נחל אשכול].
בסיום הפסוק נאמר: אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל־גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם. המילה בַּיְּהוּדִים מתפרשת במובן של "בעבור היהודים" [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מצביעים על פער קריטי במשמעות המילה לְאַבְּדָם: בעוד שאחשוורוש הסכים רק "לאבדם" במובן של הכנעתם, השפלתם או שעבודם, המן ניצל את סמכותו והרחיב את הגזירה בסתר כדי להשמידם ולהורגם פיזית [מגילת סתרים, נחל אשכול].