בשיאו של המשא ומתן הגורלי בין אסתר למרדכי, רצף התקשורת נקטע באופן מפתיע. לאחר שאסתר מוסרת את תשובתה המהססת, הכתוב נוטש את לשון היחיד שאפיינה את שליחותו של התך, ועובר ללשון רבים. שינוי פתאומי זה מעורר את השאלה לאן נעלם התך, ומי הם אותם שליחים חדשים המעבירים את המסר.
השאלה המרכזית סביב המילה וַיַּגִּידוּ נובעת מהיעדרו של התך, השליח הקבוע עד כה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מסבירה את היעדרותו בכלל נימוסי-פסיכולוגי שלפיו אין משיבים על הקלקלה. מכיוון שאסתר סירבה בתחילה לבקשת מרדכי לגשת אל המלך, התך לא רצה להיות זה שמביא בשורה רעה ותשובה מקולקלת זו למרדכי [תורה תמימה, מנות הלוי, אור חדש]. משום כך, הוא העביר את השליחות לאנשים אחרים מטעמו [מלבי"ם, תורה תמימה], או שהכתוב העלים את שמו בכוונה כדי שלא לגנותו כנושא בשורות רעות, אף על פי שבפועל הוא זה שהעביר את המסר ולשון הרבים מציינת שהוא היה אחד מן המגידים [אור חדש].
מזווית מעשית יותר, יש המסבירים כי התך חשש ללכת פעם שלישית שמא המן יחשוד בו שהוא רוקם מזימה נגדו יחד עם המלכה, ולכן נשלחו אנשים אחרים. אסתר בחרה לשלוח מספר שליחים יחד כדי להבטיח שהמסר יעבור גם אם אחד מהם יימנע מכך, ולכן נכתב וַיַּגִּידוּ בלשון רבים [אור חדש]. שליחים אלו היו שניים מסריסיה של אסתר [אבן עזרא], או נערותיה, שכן להעברת מסר פשוט זה לא נדרשה חוכמתו הייחודית של התך [אור חדש].
לעומת ההסברים הללו, קיימת מסורת דרמטית שלפיה התך שילם בחייו על שליחותו. כאשר המן ראה את התך יוצא ונכנס בתדירות גבוהה, הוא חשד שהוא פועל לטובת מרדכי, ולכן הרגו בסתר. בעקבות הירצחו, שלח ה' משמים את המלאכים מיכאל וגבריאל כדי להשלים את המשימה ולהעביר את דברי אסתר, והם אלו שמוזכרים בלשון רבים [יוסף אבן יחיא, מנות הלוי, אור חדש]. על פי גישה זו, המילה וַיַּגִּידוּ נדרשת גם מלשון גידים, כלומר דיבור קשה. המלאכים מסרו את דברי אסתר בכעס ובקשיות, משום שכעסו על סירובה למרדכי. כיוון שמלאכים יודעים רק את מה שנמסר להם מה', הם לא היו מודעים למחשבותיה העמוקות של אסתר ולסיבותיה הנסתרות [מנות הלוי].
גישה ייחודית ואלגורית מפרשת כי לא מדובר כלל בשליחים חיצוניים. המילה וַיַּגִּידוּ מתייחסת לכוחות הנפש של מרדכי עצמו. טענותיה ההגיוניות של אסתר חלחלו לתודעתו, וכל כוחות נפשו התקבצו והסכימו פה אחד עם דבריה, כשהם מציגים את טענותיה בפניו [מחיר יין].