ברגע של משבר קיומי, מועבר מסר גורלי וחשאי אל תוך חצר המלכות. מנהיג העם אינו מסתפק בהעברת שמועות, אלא מספק הוכחות חותכות לגזרה המרחפת מעל ראשיהם, ומטיל על המלכה את האחריות הכבדה ביותר שניתן להעלות על הדעת – לצאת למאבק אישי וישיר מול השלטון למען הצלת בני עמה.
המילה פתשגן משמעותה העתק או טופס של האיגרת, והיא מגיעה מהמילה הארמית "פרשגן" [עמנואל הרומי]. המילה נתן בפסוק כתובה בבניין נפעל, כאשר האות נו"ן מובלעת בתוכה [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. רוב הפרשנים מסכימים כי הצו ניתן בשושן העיר ולא בארמון המלך, משום ששם היה מושב המלך המרכזי, ויש הסבורים ששם היה ריכוז גדול של יהודים שהיו המטרה המרכזית לגזרה [אבן עזרא, עמנואל הרומי].
הפרשנים עומדים על הכפילות בפסוק, הדורש מהשליח גם להראות לאסתר את הכתב וגם ולהגיד לה. מדוע לא די באחד מהם?
גישה אחת מסבירה כי הדבר נבע מאילוצים מעשיים: כתב הפלסתר של המן היה ארוך מאוד ומלא בדברי בלע והסתה נגד היהודים. מכיוון שהשליח לא יכול היה לזכור את כל פרטי ההשמצות בעל פה, נתן לו מרדכי את ההעתק הכתוב כדי להראות לאסתר, ואת השתלשלות האירועים שקרו לו הורה לשליח להגיד לה בעל פה [יוסף אבן יחיא].
לעומת זאת, יש המפרשים כי הכפילות נובעת מסודיות הגזרה. ההעתק הגלוי שהופץ לעמים לא כלל את המילה להשמידם, אלא רק הוראה כללית להיות עתידים ומוכנים ליום מיועד. הפקודה המפורשת להשמדת היהודים נשמרה בספרים חתומים ומוסתרים. לכן, מרדכי נתן לשליח את ההעתק הגלוי כדי להראות לה שמתרחש דבר מה, אך היה עליו ולהגיד לה בעל פה את הסוד – שההכנות הללו נועדו להשמדת עמה [מלבי"ם].
גישה נוספת מדגישה את הפן האישי: מרדכי ביקש להראות לה את הכתב, אך גם לספר לה בעל פה כי הוא עצמו היה הסיבה והגורם לתרעומת של המן. המטרה הייתה לזעזע את אסתר ולדרבן אותה לפעול במלוא המרץ, מתוך הבנה שהצרה באה על ישראל בגלל בן משפחתה [רלב"ג].
בסופו של דבר, מרדכי מבקש ולצוות עליה לגשת אל המלך. פנייה זו נובעת מההבנה שאסתר היא התקווה היחידה; למרדכי אין גישה למלך, והמן נמצא בשיא כוחו. מאחר שהגזרה נבעה ממניעים רגשיים של המן, מרדכי סבר שתחנוניה הרגשיים של אסתר יוכלו לבטל אותה [ביאור שטיינזלץ]. הבקשה להתחנן על עמה מהווה רמז ברור לאסתר שעליה להפסיק להסתיר את מוצאה, ולחשוף בפני המלך שהעם הנידון להריגה הוא העם שלה [עמנואל הרומי]. מרדכי מצווה עליה לעשות זאת תוך ביטחון מלא בה', אף על פי שההליכה אל המלך ללא הזמנה הייתה כרוכה בסכנת מוות מיידית [שלום אסתר].