ברגע של הכרעה גורלית, אסתר מקבלת על עצמה את האחריות הכבדה ומוסרת את החלטתה הסופית. לאחר דין ודברים, היא עוברת מהיסוס לפעולה נחרצת ושולחת מסר הרה גורל שישנה את פני המערכה כולה.
כאשר אסתר רואה כי הצדק עם דבריו של מרדכי, היא מקבלת את הדין [אבן עזרא], וכדרכה מעבירה את תשובתה באמצעות שליח [ביאור שטיינזלץ]. היא מורה למלאכים להעביר את המסר שעניינו בקשה לכנס את כל יהודי שושן [יוסף אבן יחיא].
הפרשנים עומדים על השימוש המדויק במילה לְהָשִׁיב. גישה אחת מסבירה כי משמעות המילה היא השבת הנפש ודברי ניחומים. אסתר לא שלחה דברי תוכחה, אלא ביקשה להרגיע את רוחו של מרדכי ולשובב את נפשו [מנות הלוי]. מנגד, יש המפרשים כי כוונתה הייתה "להשיב" את מרדכי ממחשבתו השלילית עליה. היא רצתה להבהיר לו שסירובה הראשוני לא נבע מחוסר רצון למסור את נפשה, אלא מתוך פחד עמוק שאינה ראויה שייעשה נס על ידה [שלום אסתר]. גישה נוספת מדגישה את המילים אֶל־מָרְדֳּכָי, ומסבירה שהתשובה נועדה אליו לבדו. אסתר הסתירה את כוונותיה מהציבור והעמידה פנים כמי שאוהבת את המן, כדי שעם ישראל לא יסמוך על השפעתה בחצר המלכות אלא יתמקד בתשובה אמיתית [אלשיך].
בתשובתה זו, אסתר מפגינה מסירות נפש עילאית. היא מבקשת לגזור צום מתוך הבנה שכאשר האדם מרדים את כוחותיו הגופניים, השכל האלוהי והשגחת ה' מאירים עליו ביתר שאת. היא דורשת לשתף בצום את כלל ישראל, כולל פושעי ישראל, שכן כשם שקטורת הסמים זקוקה לחלבנה שריחה רע, כך תענית ציבור אינה שלמה ללא השתתפות החוטאים השבים בתשובה. מעבר לסכנת החיים, מסר ההסכמה של אסתר מקפל בתוכו אובדן אישי כבד: היא מבינה שברגע שתיגש אל המלך אחשורוש מרצונה החופשי למען הצלת העם, ולא באונס כפי שהיה עד כה, היא תיאסר על מרדכי על פי ההלכה, ותאבד לו לנצח גם אם חייה יינצלו [ישע אלהים].