לאחר שאסתר הנחתה לכנס את היהודים ולגזור עליהם צום, מרדכי יצא לפעולה מיידית. בזכות מעמדו הרם בעיני העם, עלה בידו לאסוף אותם, והם קיבלו את סמכותו ונשמעו לו [ביאור שטיינזלץ].
המילה וַיַּעֲבֹר עוררה דיון נרחב בקרב הפרשנים, והם מציעים לה שלושה כיווני פירוש עיקריים: תנועה פיזית, עבירה הלכתית ושינוי מחשבתי.
לפי הגישה הפיזית, מרדכי עבר ויצא מלפני אסתר כדי לפעול ללא דיחוי [אור חדש]. הוא עבר ברחובות העיר שושן כדי לכנס את היהודים בעצמו ולהעביר להם את דברי אסתר, תוך שהוא מוותר על כבודו ואינו שולח שליח תחתיו [מלבי"ם, רלב"ג, עמנואל הרומי, יוסף אבן יחיא, אלשיך]. יש המפרשים שעבר מעל נהר שהפריד בין שושן הבירה לשושן העיר [אבן עזרא], או שאפילו עבר מעל שלולית מים קטנה כדי להגיע ליהודים, מה שמלמד כי גם מאמץ קטן שנעשה לשם מצווה נכתב ונרשם [תורה תמימה, מנות הלוי]. ברובד עמוק יותר, מעבר המים מסמל את חציית המקטרגים והאומות, המשולים למים רבים השוצפים ומנסים לחסום את תפילותיהם של ישראל מלעלות לשמיים [אור חדש].
גישה שנייה דורשת את המילה מלשון עבירה על דת או על פקודה. רוב הפרשנים מסכימים כי מרדכי עבר על ההלכה בכך שגזר תענית ביום טוב ראשון של פסח, מתוך הבנה כי אם אין ישראל אין תורה ואין פסח. פירוש אחר מציע שמרדכי עבר דווקא על ציוויה של אסתר: בעוד שהיא ביקשה להתחיל בצום מיד, הוא עיכב את התענית מעט כדי שהעם יוכל להכין את עצמו בקדושה ובטהרה [אלשיך]. בנוסף, יש שפירשו את המילה מלשון עברה וכעס, שכן מרדכי ביטל את שמחת החג מתוך צער וזעם על הגזרה [מנות הלוי].
גישה שלישית מתמקדת בשינוי הפנימי והמעמדי. מרדכי העביר ממחשבתו את החשדות שהיו לו קודם לכן כלפי אסתר. כמו כן, הפסוק מסמן היפוך תפקידים: אם עד כה אסתר עשתה את מאמר מרדכי, כעת מרדכי הוא זה שמציית לה, ומתייחס לדבריה כאל פקודה מלכותית [שלום אסתר, יוסף אבן יחיא].
ביחס למילים וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר, הוספת האות כ' במילה כְּכֹל מדגישה כי מרדכי לא הסתפק בהכרזה יבשה, אלא הוציא לפועל את הדברים בעצמו [אלשיך]. הביצוע לא כלל רק הימנעות מאכילה ושתייה, אלא מערך שלם של חזרה בתשובה שנועד לכפר על השתתפות היהודים בסעודת אחשוורוש. הפעולות כללו לבישת שק, זריקת אפר, בכי, תקיעה בשופרות, החזקת ספרי תורה, ואפילו הפרשת תינוקות משדי אמותיהם כדי לעורר רחמי שמיים [מנות הלוי, אור חדש, יוסף אבן יחיא].
באשר לדרישתה של אסתר לצום במשך שלושה ימים, מוסבר כי ה' אינו מניח לצדיקים להיות בצרה יותר משלושה ימים. המספר שלוש מייצג מידה של יושר וצדק, ובזכות דבקותם של ישראל בתורה או בזכות מסירות הנפש של עקידת יצחק, הם זכו שהצום יתקבל והם יינצלו ביום השלישי [אור חדש].