בלב המשבר, כאשר נדרשת הכרעה גורלית בדבר הצלת העם, אסתר משיבה לדרישתו של מרדכי שתיגש אל המלך. העברת המסר נעשית באמצעות שליחה, התך, אך הכפילות בפועלי האמירה והציווי טומנת בחובה שכבות של סודיות, התלבטות מוסרית ואף תוכחה.
על דרך הפשט, המילים וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ משמעותן שאסתר מסרה לשליח את הדברים שעליו לזכור, והמילה וַתְּצַוֵּהוּ מבטאת את הפקודה ללכת ולומר אותם למרדכי [עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ]. אולם, פרשנים רבים רואים בשימוש בלשון ציווי רמז לאופי השליחות. יש המפרשים כי מדובר בציווי קפדני על שמירת סוד, כדי שהמהלך לא ייוודע [אבן עזרא]. אחרים מוסיפים כי אסתר חששה שאנשי המן יבחינו בהתך כשהוא הולך ושב הלוך וחזור בינה לבין מרדכי, ולכן ציוותה עליו לדאוג שהמסר יועבר למרדכי בחשאיות דרך שליח אחר [מלבי"ם].
הכתוב מדגיש כי אסתר שולחת את דבריה אֶל מָרְדֳּכָי. בניגוד לתחילת האירועים (בפסוק ה'), שם ציוותה "על מרדכי" מתוך ניסיון לברר מה חסר לו ועל מה הוא זועק, כעת התמונה התבהרה והיא מבקשת לגלות לו מידע ישיר ולהעביר לו מסר ברור [אור חדש]. העובדה שהכתוב אומר וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי ולא השתמש במילה "להשיב", מלמדת שאסתר לא רק ענתה, אלא שיתפה את התך בנתונים וביקשה ממנו לשאול את מרדכי שאלה עניינית: האם עליה לסכן את חייה וללכת מיד, או להמתין עד שתיקרא, שהרי סביר להניח שזה יקרה בקרוב [מגילת סתרים].
נראה כי התך עצמו ייעץ לאסתר לגשת מיד אל המלך, ולכן היא פורסת תחילה באוזניו את הגיונם של הדברים, בטרם יעבירם הלאה [ישע אלהים]. טענתה של אסתר נוגעת לפער הזמנים ולרמת הסיכון: גזירת ההשמדה של המן מיועדת לעוד אחד עשר חודשים, בעוד שהליכה אל המלך ללא קריאה משמעותה גזר דין מוות מיידי וודאי. היא תוהה כיצד יכול אדם חסיד וגדול כמרדכי להורות לה למסור את עצמה למיתה כמעט בטוחה, ולעבור על איסור של סכנת נפשות מרצון, עבור הצלה עתידית שאינה ודאית [ישע אלהים, נחל אשכול].
גישה פרשנית ייחודית ושונה רואה במילה וַתְּצַוֵּהוּ ציווי ותוכחה המופנים כלפי מרדכי עצמו. לפי קו מחשבה זה, אסתר ציוותה על מרדכי לחדול מלהתגרות בהמן. היא הבינה שמרדכי ממציא את עצמו בכוונה תחילה במסלול הליכתו של המן, רק כדי להפגין את סירובו לכרוע ולהשתחוות. אסתר אינה דורשת ממנו להיכנע או להשלים עם הרשע, אלא להיחבא ולא להעמיד את עצמו ואת העם כולו בסכנה מיותרת. היא מוכיחה אותו ודורשת שילמד ממנה: כשם שהיא נזהרת מלעבור על איסור "לא תנסו" ומסרבת לסמוך על הנס ולהיכנס אל המלך ללא קריאה, כך גם עליו להפסיק להתגרות ברשע שהשעה משחקת לו, ולחדול מלהכניס את עצמו למצבי סכנה בכוונה [אור חדש, מנות הלוי].