לנוכח אבלו הכבד של מרדכי, אסתר המלכה מבינה כי מתרחש אירוע חריג ורב־משמעות, והיא פותחת בחקירה חשאית כדי לברר את פשר הדבר.
את שליחותה היא מפקידה בידי לַהֲתָךְ, שהיה אחד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ. הפרשנים מסבירים כי התך לא היה משרת פשוט, אלא פקיד נאמן ובעל סמכות גבוהה שניתן לה כדי לסייע לה [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בחז"ל מזהה את התך עם דניאל איש החמודות. על פי גישה זו, שמו שונה ל"התך" משום ש"נחתך" והורד מגדולתו על ידי המלך אחשורוש, דבר המעיד על רשעותו של המלך שמשפיל צדיקים, או משום שכל גזירות המלכות היו "נחתכות" ונקבעות על פיו [תורה תמימה, אור חדש, מנות הלוי]. מנגד, יש שדוחים זיהוי זה מסיבות היסטוריות ולשוניות, שכן דניאל היה צריך להיות זקן מופלג באותה עת. לשיטתם, דברי חז"ל נאמרו כמשל: התך היה סריס צדיק ונאמן, ממש כשם שדניאל היה בדורו [אבן עזרא]. בחירתה של אסתר באדם כה חשוב ורם מעלה נועדה לאותת למרדכי עד כמה היא מתייחסת ברצינות למשבר [אור חדש].
אסתר שולחת את התך וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי. השימוש במילה עַל במקום "אל" מלמד על אופי השליחות. יש המפרשים כי היא ציוותה עליו לעמוד לימין מרדכי ולסייע לו בשעת צרתו [יוסף אבן יחיא], תוך זירוז ופעולה מהירה [מנות הלוי]. אחרים מדגישים את החשאיות: מאחר שאסתר טרם חשפה את מוצאה ואת עמה, היא לא יכלה לשלוח אליו שאלות בגלוי, ולכן ציוותה על התך לחקור את העניין בעקיפין, לעמוד בקרבתו ולדלות ממנו את סודו מתוך רמזים [מלבי"ם, צאינה וראינה, ישע אלהים].
מטרת השליחות היא לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה. כפל הלשון נועד להדגיש את עוצמת הפליאה של אסתר, או כדי לברר שני היבטים שונים של המצב: מַה זֶּה מתייחס למעשה החיצוני - מדוע מרדכי לובש שק, וְעַל מַה זֶּה מתייחס לסיבה הפנימית - מדוע הוא מסרב לקבל את הבגדים ששלחה לו וזועק מרה [אור חדש, מנות הלוי, עמנואל הרומי]. בנוסף, אסתר פועלת כרופא מומחה המבקש לרפא מחלה: היא דורשת לדעת לא רק מהי הצרה עצמה, אלא גם מהו שורש הבעיה, מתוך הבנה שלא ניתן לפתור את המשבר ולבטל את התוצאה ללא סילוק הסיבה תחילה [מלבי"ם, מנות הלוי].
ברובד העמוק יותר, אסתר הבינה שאדם צדיק כמרדכי אינו מגיב בסערת רגשות כזו על ייסורים אישיים, ולכן הסיקה שמדובר בצרה לאומית [ישע אלהים]. היא שלחה לשאול את מרדכי האם עם ישראל חטא בחטאים חמורים שהביאו עליהם גזירת כליה מוחלטת. כפל המילה זֶּה רומז לשאלתה: שמא עברו ישראל על התורה, שעליה נאמר "מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתוּבִים", או שמא כפרו בה' שעליו נאמר "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". אסתר הבינה כי גזירת השמדה טוטאלית, ללא רחם, יכולה לנבוע רק מכפירה או פגיעה בדברים מוחלטים וברורים כדוגמת התורה והאמונה בה', שכן מי שכופר בעיקר הופך לראוי לכיליון מוחלט [תורה תמימה, אור חדש]. ויש המפרשים על דרך הרמז כי המאבק כאן הוא פנימי, כוח המשפט וההכרעה (התך) נשלח לברר מדוע האדם נתון בצרה, האם חטא ונטה אחר יצר הרע [מחיר יין].