תארו לעצמכם שאתם חייבים לבקש טובה דחופה וחשובה מאדם חזק מאוד, אבל יש חוק נוקשה שאוסר להתקרב אליו בכלל בלי הזמנה. איך הייתם פועלים? זה בדיוק המצב המורכב שבו נמצאת אסתר המלכה. כשהיא עונה למרדכי, היא מסבירה לו למה היא לא יכולה פשוט לגשת למלך אחשורוש ולבקש שיציל את עמה.
אסתר מזכירה שכָּל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים את החוק. כלומר, כולם בארמון ומחוצה לו מכירים את הכלל, ולכן היא לא תוכל להעמיד פנים שנכנסה בטעות. החוק הזה כל כך מוחלט עד שאַחַת דָּתוֹ, יש רק דין אחד ועונש חמור מאוד לכל מי שנכנס ללא רשות. החוק חל על כולם, על כל אִישׁ וְאִשָּׁה, ואפילו על המלכה בעצמה. הדרך היחידה להינצל במקרה כזה היא רק אם המלך יוֹשִׁיט, כלומר ישלח לעבר האדם את השַׁרְבִיט, שהוא מעין מקל מלכותי עשוי זהב. הושטת השרביט היא סימן לכך שהאדם רצוי.
אבל אסתר חוששת שגם אם המלך יעשה איתה חסד, וקרה שוְחָיָה והיא תישאר בחיים, זה רק אומר שהוא סלח לה על עצם הכניסה, וזה ממש לא מבטיח שהוא יסכים לבקשה כל כך גדולה וחריגה כמו להציל עם שלם.
בנוסף, אסתר משתפת בבעיה אישית: וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם. עבר כבר חודש שלם מאז שהמלך קרא לה. כשעובר כל כך הרבה זמן נוצר ריחוק, ואולי המלך אפילו כועס עליה. כניסה פתאומית עכשיו עלולה רק להכעיס אותו יותר ולסכן אותה. מצד שני, דווקא בגלל שעבר חודש שלם, יש סיכוי גדול שהיא תוזמן אליו באופן טבעי וחוקי ממש בקרוב, ואז יהיה הרבה יותר בטוח לבקש ממנו להציל את עמה.