אסתר, פרק ד׳, פסוק ט׳

שליחותו של התך מקשרת בין עולמו של מרדכי מחוץ לארמון לעולמה של אסתר בתוכו, ומעבירה את כובד משקל הגזירה אל כתפיה. כאשר וַיָּבוֹא הֲתָךְ הוא שימש כציר נאמן, והמילה וַיַּגֵּד מצביעה על אופן מסירת המסר לְאֶסְתֵּר. ייתכן שמסר את דבריו הקשים והנוקבים של מרדכי כפי שהם, וייתכן שדיבר באופן משכנע שנועד למשוך את לבה לפעול למען העם. תוספת המילה אֵת לפני דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי מלמדת שהתך לא הסתפק בחזרה יבשה על המסר, אלא הוסיף הסברים מפורטים משלו כדי להבהיר את חומרת המצב ולשכנע את המלכה.