אסתר, פרק ד׳, פסוק ד׳

אסתר, שהייתה מבודדת בארמון ולא ידעה על הגזרה, נחשפת למציאות לראשונה כאשר וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ כי מרדכי מתאבל בשק. למשמע הבשורה, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד, כשהיא נתקפת בחרדה עצומה, רעד פיזי חריף וכאב המזכיר צירי לידה. מתוך רצון לברר בדחיפות מה אירע, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת־מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו, כדי שיוכל להיכנס מיד לארמון האוסר על לבוש שק, וכן כדי לרמוז לו שעליו להשתדל ולפעול גם בדרכים פוליטיות. למרות זאת, מרדכי וְלֹא קִבֵּל את הבגדים. הוא סירב להפריד את עצמו מצרת הציבור, ודחה את ההישענות על בשר ודם מתוך הבנה כי רק זעקה מתמדת אל ה' תושיע אותם.