תארו לעצמכם שאתם יושבים בחדר מוגן וסגור, ופתאום אנשים שקרובים אליכם נכנסים פנימה בבהלה ומספרים לכם שמשהו נורא קרה לאדם שאתם הכי אוהבים. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לאסתר המלכה. היא שהתה בתוך הארמון ולא היה לה שום מושג על הגזרה הקשה של המן שהתרחשה בחוץ. פתאום, נַעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָרִיסֶ֙יהָ֙, כלומר המשרתות והשומרים שלה, הגיעו אליה בבהלה. הם ידעו כמה היא קרובה למרדכי, ומיהרו לספר לה שהם ראו אותו בחוץ, מתאבל ולבוש בשק.
כששמעה את הבשורה, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד. המילה "ותתחלחל" מתארת פחד עצום וחרדה גדולה. אסתר ממש רעדה מרוב אימה ודאגה, כי היא הבינה מיד שקרה אסון. מתוך הלחץ והרצון להבין מה קורה, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵעָלָ֖יו. למה היא עשתה את זה? אסתר רצתה שמרדכי ייכנס אליה לארמון בדחיפות כדי להסביר לה פנים אל פנים מה קרה. אבל לפי החוק, היה אסור להיכנס לשער המלך עם בגדי אבלות כמו שק. לכן היא שלחה לו בגדים רגילים, כדי שיוכל להיכנס מיד בלי לבזבז זמן יקר.
אבל מרדכי וְלֹ֥א קִבֵּֽל. הוא סירב לקחת את הבגדים ולהוריד את השק. מרדכי רצה להראות שהוא לא עוזב את העם שלו בצרה, והוא לא הסכים להפסיק את התפילות שלו אפילו לרגע אחד. הוא ידע שברגע הקשה הזה, הדבר הכי חשוב הוא לזעוק ולבקש רחמים מאת ה', ואי אפשר לסמוך רק על קשרים ועל מה שאפשר לעשות בתוך הארמון.