שמות, פרק א׳, פסוק י״א

המצרים החלו בשלב המעשי של השעבוד כאשר וַיָּשִׂימוּ עָלָיו, על עם ישראל כולו כגוף אחד, שָׂרֵי מִסִּים – פקידים אכזריים שתפקידם היה לרדות בעם ולגבות מהם עבודות כפייה. מטרת העבודה לא הייתה רק הפקת תועלת לממלכה אלא לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, כדי להתיש את כוחם תחת המשאות הכבדים של המצרים, לשבור את רוחם ולמנוע מהם להתרבות. במסגרת עבודתם וַיִּבֶן העם מבני ציבור וביצר עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, שהן ערי אוצר ומחסנים לאגירת תבואת המלך. הערים שחיזקו היו אֶת־פִּתֹם וְאֶת־רַעַמְסֵס, ויש המסבירים כי העבודה בהן נועדה לייאש את ישראל לחלוטין, שכן הבניינים הוקמו על קרקע טובענית שבלעה אותם והצריכה בנייה חוזרת ונשנית ללא תכלית.