המעבר לתקופת הגלות מהווה המשך ישיר של ההיסטוריה המשפחתית, והמילה וְאֵלֶּה באה להבליט כיצד מקבוצה קטנה צמח עם עצום ששמר על זהותו הרוחנית. ה' מונה שוב את שְׁמוֹת השבטים מתוך אהבה כדי להמשילם לכוכבים המאירים בחשיכת הגלות, וכן כדי לציין את מעמדם החדש כראשי משפחות עצמאיים. הכתוב מתאר אותם כהַבָּאִים בזמן הווה, כדי ללמד שירידתם מִצְרָיְמָה, כלומר אל מצרים, נעשתה מרצון ומתוך אחדות אֵת יַעֲקֹב, אך את עול השעבוד הם חוו כאילו הגיעו רק עכשיו לאחר מות יוסף. הצירוף אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ מתייחס לנשותיהם וילדיהם, ומדגיש שהם נישאו וחיו בצניעות טרם הירידה כדי להישמר מחוסר המוסר המקומי. במקביל, מילים אלו רומזות לכך שה' ושכינתו ירדו יחד עמם לגלות כדי להשתתף בצערם ולבסוף לגאול אותם.
שמות, פרק א׳, פסוק א׳
פרשת שמות
וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לשיתוף הפירוש
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.