לאחר שגזרת ההשמדה השקטה נכשלה, פרעה מגלה כי הילדים העבריים אינם מתים בהמוניהם, והוא מזמן את המיילדות לחקירה נוקשה. מעמד זה מפגיש בין זעמו של השליט העריץ לבין גבורתן השקטה של המיילדות.
הזימון אל הארמון, המבוטא במילים וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת, התרחש לאחר שמרגליו של פרעה דיווחו לו על מעשיהן, או משום שהבחין בעצמו שהילדים אינם מתים כפי שציווה [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. פרעה שלח לקרוא להן ממרחק כדי להענישן או כדי להכין את הקרקע לגזירה הבאה [העמק דבר]. הוא ניסה להטיל עליהן אימת מלכות ודיבר אליהן בפנים זועפות תחת התואר המאיים "מלך מצרים", אך המיילדות לא נבהלו ולא נכנעו לפחד, והתייחסו אליו כאל אדם רגיל [שפתי כהן].
בפנייתו אליהן, שואל פרעה: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה. הפרשנים מעלים תמיהה מרכזית: מדוע פרעה מאשים אותן בעשייה אקטיבית, במקום לשאול מדוע לא קיימו את פקודתו להמית את הילדים?
גישה אחת מסבירה כי בעיניו של שליט עריץ, עצם הסירוב לציית לפקודתו נחשב למעשה מרידה אקטיבי ולבגידה של ממש [קאסוטו]. פרעה, שסמך עליהן משום שלא סירבו לפקודתו המקורית, זועם ושואל כיצד העיזו להפר את ציוויו, מעשה שבעטיו הן נחשבות כמי שראויות למוות [ספורנו, שד"ל, אבן עזרא].
גישה שנייה, המשותפת למספר פרשנים, טוענת שהמיילדות אכן עשו מעשה אקטיבי. לא רק שהן נמנעו מרצח, אלא שהן סיפקו לתינוקות מזון, מים ועצות כדי להבטיח את הישרדותם [ספורנו, קיצור בעל הטורים, אור החיים]. אף על פי שהמיילדות השתדלו להסתיר זאת, השכנים המצרים הבחינו בהן מכניסות ציוד ואספקה לבתים, וכך הבין פרעה שהן פועלות באופן פעיל להצלת הילדים הזכרים [אור החיים].
גישה שלישית מדגישה את מסירות הנפש של המיילדות. פרעה ידע שהמיילדות לא יכלו להרוג את הילדים בידיים, שכן הדבר מנוגד לדין והן היו מסרבות לכך בכל מקרה. תלונתו הייתה על כך שהן סיכנו את עצמן באופן פעיל כדי להחיות את הילדים, מעשה שעליו אין להן שום תירוץ הגיוני כלפיו [העמק דבר, מלבי"ם]. בכך שמסרו את נפשן וסיכנו את חייהן למען קידוש השם, הוכיחו המיילדות את יראת ה' העמוקה שלהן [נחל קדומים].
בסיום דבריו מאשים אותן פרעה: וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. מבחינה דקדוקית, צורת הפועל כאן, המכוונת לנוכחות (אתן החייתן), זהה לחלוטין לצורת הנסתרות (הן החיו) המופיעה בסוף הפסוק הקודם. חזרה זו יוצרת הד סגנוני המדגיש את המעשה החמור בעיניו [אבן עזרא, שד"ל, קאסוטו].
בתגובה להאשמה זו, המיילדות נדרשו לספק הסבר. הן טענו שהנשים העבריות יולדות בעצמן ללא עזרה, ממש כחיות השדה, או שהן משמשות כמיילדות לעצמן [צאינה וראינה]. מתעוררת השאלה מדוע הן לא השתמשו בתירוץ זה כבר בפגישתן הראשונה עם פרעה. ההסבר לכך הוא שבפעם הראשונה הן שתקו כדי לא לעורר חשד ולהיראות כמי שמקבלות את הגזירה. רק כעת, כשהותקפו על ידי פרעה, הן הסבירו שהנשים העבריות החכמות הבינו את מטרת הזימון של המיילדות לארמון, ולכן הפסיקו לקרוא להן וילדו בכוחות עצמן [תולדות יצחק].