כאשר המצרים נוכחו לדעת כי גזירותיהם הראשונות אינן מצליחות לבלום את התרבות בני ישראל, הם החליטו להחריף את הצעדים ולהעביר את השעבוד לשלב אכזרי וקשה הרבה יותר. שלב זה מסמן מעבר מעבודת כפייה ממלכתית ומוגבלת, למצב של עבדות מוחלטת, שבו בני ישראל הופקרו לחלוטין והפכו לעבדים מבוזים המשרתים את כלל אזרחי מצרים [מלבי"ם]. גירושם ממעמד של תושבים למעמד של עבדים משוללי זכויות יצר חציצה מוחלטת בינם לבין שאר העם, בדומה לפרוכת המבדילה ומפרידה [רש"ר הירש]. התדרדרות זו למציאות של עבדות פחותה נבעה, בין היתר, מירידתם הרוחנית של בני ישראל עצמם, שהובילה אותם מרעה לרעה [ספורנו].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה בְּפָרֶךְ מקורה בשפה הארמית ומשמעותה שבירה, ריסוק ופירור. המצרים נתנו רשות לשרי המסים לדרוש מהם לעבוד הרבה מעבר ליכולתם האנושית ומעבר לחוקי העבדות המקובלים [אבן עזרא, רלב"ג], מתוך מטרה מחושבת להתיש את כוחם הגופני ולמעט בכך את הילודה. זוהי עבודה שתוכננה במיוחד כדי לשבור ולרסק את גופם של העובדים [רשב"ם, שד"ל, רש"י, קאסוטו]. הקושי הפיזי הועצם בשל טיב האדמה המצרית; מכיוון שמדובר בבוץ טובעני מהנהר שאינו מתגבל היטב, הלבנים היו מתפוררות (מתפרכות) בקלות, והכנתן דרשה מאמץ גופני אדיר של דריכה אינטנסיבית. המצב החמיר אף יותר כשפרעה מנע מהם תבן, והם נאלצו להתרוצץ בשדות כדי לחפש חומרים [שפתי כהן]. ייתכן אף שהמצרים מנעו מהם בכוונה שימוש באמצעים טכנולוגיים שהיו קיימים באותה תקופה, רק כדי להקשות עליהם ולמרר את חייהם [ביאור שטיינזלץ].
לצד הפירוש הפיזי, קיימת גישה פרשנית ולפיה המילה בְּפָרֶךְ רומזת ל"פה רך", כלומר למניפולציה ופיתוי. לפי קו מחשבה זה, פרעה לא הפעיל כוח מיד, אלא פנה אל בני ישראל בחלקלקות לשון, הבטיח להם שכר רב, ואף תלה לבנה על צווארו וגרף עפר בעצמו כדי לשמש דוגמה אישית ולמנוע מכל אדם לטעון שהוא עדין מדי לעבודה. בני ישראל, שהיו גיבורים וחזקים, התגייסו לעבודה במלוא המרץ. אך בסוף היום, פרעה מנה את כמות הלבנים העצומה שהספיקו להכין, וקבע אותה כמכסה יומית קבועה שאין לחרוג ממנה, הפעם ללא כל תמורה [תורה תמימה על התורה, הדר זקנים, קיצור בעל הטורים]. שתי הגישות הללו למעשה משלימות זו את זו: פרעה השתמש תחילה ב"פה רך" כתרמית, וזאת רק כדי להכניס אותם למלכודת של עבודת ה"פריכה" והשבירה [תורה תמימה על התורה]. מתוך כלל השבטים, רק שבט לוי השכיל להבין את התרמית, סירב להשתתף בעבודה מתוך ידיעה שייעודו הוא לשאת את ארון ה', וכך נותר בן חורין [הדר זקנים].
השעבוד במצרים לא נועד רק לשבור את הגוף, אלא בעיקר לרסק את הנפש. המצרים כיוונו את גזירותיהם במיוחד כלפי האנשים המכובדים ורמי המעלה שבעם, כדי להשפיל את כבודם בעבודה שכלל לא היו מורגלים בה [העמק דבר]. בנוסף, הם כפו על הגברים לבצע מלאכות של נשים ועל הנשים לבצע מלאכות של גברים, חילופי תפקידים שיצרו תסכול עמוק וחוסר אונים. כדי להעצים את הייאוש, העבודה בשלב זה הייתה חסרת תכלית; בניגוד לבניית ערי מסכנות שיש בה יעד ברור, כאן נדרשו בני ישראל לעבודת חינם אינסופית שכל מטרתה היא עצם העינוי [חומש קה"ת, מלבי"ם].
יש המפרשים את המילה בְּפָרֶךְ גם מלשון פירוד, שכן העבודה הקשה והבלתי פוסקת נועדה להפריד את הגברים מנשותיהם ולמנוע מהם חיי משפחה תקינים [רא"ש]. עם זאת, ברובד סמוי של הכתוב, המילה "ויעבדו" מופיעה בכתיב חסר (ללא האות יו"ד), מה שמרמז על אירוניה היסטורית עמוקה: המצרים היו בטוחים שהם משעבדים את ישראל, אך למעשה הם עבדו עבורם, שכן בסופו של דבר מצרים ספגה מכות קשות וכל רכושה ועמלה עברו לידי בני ישראל [שפתי כהן].