סירובן של המילדות לציית להוראתו של מלך מצרים, שליט מוחלט שנחשב לאל בעיני עמו, דרש אומץ לב נדיר. בתגובה למסירות נפשן, הוענקה להן השגחה אלוהית מיוחדת ששילבה בין גמול אישי לבין ברכה לאומית רחבה.
מבחינה לשונית, המילה וַיֵּיטֶב מפורשת כפועל יוצא, כלומר ה׳ פעל באופן אקטיבי כדי להשפיע על המילדות טובה, בעוד שהמילה וַיִּרֶב מתארת מצב שבו העם התרבה [רש"י, הכתב והקבלה]. השאלה המרכזית שמעסיקה את הפרשנים היא מהי בדיוק אותה הטבה אלוהית, במיוחד לאור העובדה שתיאור התרבות העם קוטע לכאורה את הרצף הרעיוני בין ההטבה למילדות לבין השכר המופיע מיד לאחר מכן, שבו ה׳ עושה להן "בתים".
גישה אחת גורסת כי ההטבה המדוברת היא אכן אותם "בתים" עתידיים – שכר היסטורי של ייסוד שושלות כהונה, לויה ומלכות מזרען של המילדות [אבן עזרא, רש"י]. לפי תפיסה זו, אזכור ריבוי העם באמצע אינו מקרי ואינו קוטע את הרצף, אלא מהווה תנאי הכרחי לשכרן. ללא אומה גדולה ועצומה, אין כל משמעות או צורך בבתי כהונה ומלכות, ולכן ה׳ דאג קודם להרבות את העם כדי לתת משמעות לשכרן של המילדות [אור החיים].
מנגד, גישה מרכזית בקרב רוב הפרשנים דוחה את הקישור לפסוק הבא, ורואה בעצם ריבוי העם את ההטבה הישירה והמיידית למילדות, שהיו נתונות בסכנה כפולה. כלפי פרעה, המילדות טענו שהנשים העבריות בקיאות ויולדות בעצמן ללא צורך בעזרה. כדי שפרעה יאמין לתירוץ זה ולא יוציא אותן להורג בחרון אפו, ה׳ גרם לכך שהעם יתרבה בקצב מסחרר. כאשר פרעה ראה את ההמונים, הוא הבין ששתי מילדות בלבד אינן מסוגלות ליילד עם כה רב, וכך התקבלו דבריהן והן ניצלו [רא"ש, דעת זקנים, חזקוני, הדר זקנים, שד"ל].
סכנה נוספת ארבה למילדות מצד בני ישראל עצמם. אילו היו נולדים תינוקות חלשים או בעלי מומים, העם עלול היה לחשוד שהמילדות פגעו בהם בחשאי כדי לרצות את פרעה. לכן, ההטבה האלוהית התבטאה בכך שהתינוקות נולדו בריאים וחזקים – וַיַּעַצְמוּ מְאֹד – ובכך הוסר מהן כל חשד של שפיכות דמים [בכור שור, אלשיך, העמק דבר].
מעבר להצלה מסכנה, ההטבה התבטאה גם בשפע גשמי ורוחני. במישור החומרי, ריבוי הילודה הביא למילדות הכנסה כספית גדולה ופרנסה בשפע מרובה [תולדות יצחק, פרדס יוסף]. במישור הרוחני, ההטבה משקפת את הכלל לפיו "שכר מצווה – מצווה". ה׳ גמל למילדות על יראתן בכך שזימן לידן עוד ועוד הזדמנויות להציל חיים ולפרנס את התינוקות, וכך להרבות את זכויותיהן לאין שיעור כנגד מחשבותיו של פרעה [אור החיים, חתם סופר, מלבי"ם].