במפגש חזיתי בין עריצות אנושית מוחלטת לבין מצפון מוסרי, מתגלה גבורתן של נשים שבחרו לסכן את חייהן. במקום לציית לפקודת ההשמדה של השליט החזק בעולם, הן מעדיפות נאמנות לצו האלוהי, ומוכנות לשלם על כך מחיר אישי כבד.
ההכרעה המוסרית מתחילה ביראה. המילה וַתִּירֶאןָ נגזרת מהשורש י.ר.א המבטא פחד, להבדיל מפועל דומה שהיה נגזר מהשורש ר.א.ה המבטא ראייה [רשב"ם, אבן עזרא]. הפרשנים מצביעים על משחק מילים מכוון: פרעה ציווה עליהן קודם לכן "וראיתן על האבנים", אך הן בחרו ביראה – הן יראו את מלכו של עולם, ולכן לא פחדו ממלך בשר ודם [קאסוטו, שפתי כהן]. יראת שמים זו והפחד מעונש על שפיכות דמים לא היו נחלתן של שתי המיילדות הראשיות בלבד, אלא הקיפו את כלל המיילדות [העמק דבר].
הפסוק מדגיש שהמלך דיבר אֲלֵיהֶן, ולא "להן". שינוי לשוני זה מלמד שפרעה לא גזר גזירה פומבית, אלא דיבר איתן בלחש ובסתר, מתוך כוונה לתלות את אשמת הרצח על צווארן בלבד [מלבי"ם, תורה תמימה]. מעבר לכך, הדיבור החשאי רומז לכך שפרעה אף ניסה לתבוע אותן לדבר עבירה, אך הן סירבו באומץ [תורה תמימה, חתם סופר, נתינה לגר]. המיילדות הבינו שגם רצח וגם גילוי עריות הם איסורים חמורים שעליהם חל הכלל של "ייהרג ואל יעבור", ולכן מסרו את נפשן וסירבו לפקודות [כלי יקר, חנוכת התורה]. סירוב זה היה מיידי; אף על פי שאימתו של מלך חזקה ומרתיעה ביותר מיד עם פרסום הגזירה, הצדקניות הללו ביטלו את דבריו לאלתר [אור החיים].
החלק החותם של הפסוק, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים, מעורר שאלה פרשנית מרכזית: אם נאמר כבר שהן לא עשו את מצוות המלך, ברור שהילדים נותרו בחיים, ואם כן לשם מה התוספת? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה אינה מתארת רק הימנעות פאסיבית מרצח [שד"ל, רלב"ג], אלא פעולה אקטיבית של הצלה. המיילדות השתמשו בכל כוחן [אבן עזרא] וסיפקו לתינוקות מים ומזון כדי להבטיח את קיומם [רש"י, אור החיים, ברטנורא]. הן עשו זאת עבור כל התינוקות, בין זכרים ובין נקבות [העמק דבר]. פרעה ציפה שלכל הפחות הן יימנעו מלעזור לתינוקות העבריים בלידה וישבו בחיבוק ידיים, אך הן עשו את ההיפך הגמור ופעלו במרץ להחיותם [דברי דוד].
מתוך רצון להיות נקיות מחשד בעיני ה' ובעיני בשר ודם, המיילדות אף התפללו מעומק הלב שאף תינוק לא ייוולד מת או בעל מום. הן חששו שאם תינוק ימות מוות טבעי, יחשדו בהן שקיימו את פקודת פרעה והרגו אותו, ולכן עשו כל מאמץ אפשרי כדי להבטיח את שלומם [רש"ר הירש, שפתי כהן, אור החיים].
מבחינה דקדוקית, צורת הפועל וַתְּחַיֶּיןָ בשפה העברית משמשת הן לנסתרות ("הן החיו") והן לנוכחות ("אתן החייתן"), בשל תוספת ו' ההיפוך ההופכת את זמן העתיד לעבר. מסיבה זו, התרגומים הקדומים לארמית נאלצו להשתמש במילים שונות כדי להבדיל בין תיאור פעולת המיילדות בפסוק זה, לבין פנייתו הישירה של פרעה אליהן בפסוק הבא [רש"י, מזרחי, גור אריה].