שמות, פרק א׳, פסוק ט׳

מלך מצרים יוזם תעמולה פוליטית מסיתה, ווַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ כי שני לאומים אינם יכולים לחיות יחד, שכן לא הייתה לו עילה חוקית לפגוע בישראל. בהכרזתו הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוא מציג לראשונה את משפחת יעקב כלאום מובחן שאינו מתבולל בסביבתו. מתוך חרדה מפני המיעוט, הוא מתאר אותם בהגזמה כציבור רַב וְעָצוּם, בשל קצב ריבויים הלא טבעי, חוסנם ואחדותם. המילה מִמֶּנּוּ משמשת את פרעה כדי לטעון שעושרם של ישראל בא על חשבון מצרים, ובכך הוא מצדיק את שעבודם כהחזרת חוב למדינה. במקביל, הוא מבין שכוחם נובע מחיבורם לה', ולכן זומם להעבידם בעבודה זרה כדי להחטיאם ולהסיר מעליהם את ההשגחה.