שמות, פרק א׳, פסוק כ״ב

לאחר שכשלה תוכניתו החשאית להמית את התינוקות העברים בסתר, מלך מצרים, המכונה בתואר המלכות הכללי פַּרְעֹה, פועל כעת בגלוי ומגייס את כלל אזרחיו למסע הרדיפה. הוא מצווה על הציבור כי כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, כלומר כל תינוק זכר שייוולד, יושלך אל עומק הנהר, כאשר ההוראה הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ יכולה להתפרש כהטלה אלימה או כהפקרה לחסדי הטבע. בעוד שהגזירה כוונה בבסיסה כלפי העברים, יש הסבורים שבאותו היום היא הוחלה גם על התינוקות המצריים, בעקבות ראייתם של חוזי הכוכבים כי מושיען של ישראל עתיד ללקות במים. לעומת זאת, על הבנות נגזר וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן, שכן הן לא היוו איום צבאי והמטרה האסטרטגית הייתה להשאירן בחיים כדי שיינשאו למצרים וייטמעו בהם.