תארו לעצמכם שאתם עומדים מול הר עצום, מסביב יש ברקים, קולות רעמים, וקול כל כך חזק ועוצמתי שגורם ללב שלכם לפעום בחוזקה. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שחוו בני ישראל מיד אחרי ששמעו את עשרת הדיברות מפי ה'. בהתחלה, העם מאוד רצה לשמוע את התורה ישירות מה', אבל פתאום נציגי העם ניגשו אל משה בבהלה. הם הבינו שהמעמד הזה פשוט עצום ומפחיד מדי עבורם.
הם פנו למשה ואמרו לו דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה. בבקשה הזו הם בעצם הבטיחו למשה שהם לא מסרבים לקבל את התורה, אלא להפך. הם מוכנים ומזומנים להקשיב לו ולקיים בשמחה את כל מה שיגיד, ממש כאילו ה' בעצמו אמר להם את הדברים. לאחר מכן הם הוסיפו וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת. העם הסביר שהוא פשוט חושש. הקול המופלא, האש הגדולה והעוצמה של הדיבור האלוהי היו חזקים כל כך, עד שהם הרגישו שהם לא מסוגלים לעמוד בזה יותר ועלולים לא להישאר בחיים מול כוח אדיר שכזה.
הם הבינו שרק למשה יש את הכוח וההכנה המתאימה לקבל נבואה ישירה. ובאמת, הדיבור הישיר של ה' בהתחלה כבר עשה את התפקיד החשוב שלו: הוא הוכיח לכל העם בצורה ברורה שהתורה מגיעה מה', כך שאף אחד לא יוכל לטעון בעתיד שמשה המציא אותה. לכן, מעכשיו הם פשוט ביקשו שמשה יהיה המתווך ויקבל את שאר המצוות עבורם.