תארו לעצמכם שאתם צריכים לטפס למקום גבוה וקדוש. איך הייתם בונים את הדרך למעלה? התורה נותנת הוראה מיוחדת למי שבונה את המזבח וקובעת וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת. כלומר, אסור לבנות מדרגות כדי לעלות למזבח. במקום מדרגות, בנו משטח חלק ומשופע, ופיזרו עליו מלח כדי שהכוהנים לא יחליקו.
למה בעצם אסור להשתמש במדרגות? התורה מסבירה שהסיבה היא אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו. כשעולים במדרגות, חייבים לפתוח את הרגליים ולעשות צעדים גדולים ורחבים. למרות שהכוהנים היו לבושים במכנסיים שכיסו אותם, עשיית צעדים גדולים במקום כל כך קדוש נראית כמו חוסר צניעות וזלזול בקודש. לכן, הכוהנים נדרשו לעלות למזבח בצעדים קטנים מאוד, עדינים ומכובדים. המילה עָלָיו מלמדת אותנו שההקפדה הזו על צעדים קטנים הייתה דווקא על המזבח המשופע, אבל על הרצפה הישרה של בית המקדש לא הייתה בעיה ללכת רגיל.
מההוראה הזו אנחנו לומדים משהו מדהים. הרי אבני המזבח הן דוממות, אין להן רגשות והן לא נעלבות אם פוסעים עליהן בצעדים גסים. ובכל זאת, התורה מבקשת מאיתנו לשמור על הכבוד שלהן! מכאן אנחנו מבינים שאם צריך להיזהר כל כך בכבודן של אבנים פשוטות, על אחת כמה וכמה שאנחנו חייבים להיזהר מאוד בכבודו של כל אדם, שנברא בצלם ה', ואסור לנו להעליב או לבזות אף אחד, אפילו אם הוא לא שם לב לכך.
ההליכה המיוחדת של הכוהנים משפיעה עלינו עד היום. כשם שהכוהנים הצמידו את רגליהם כשהיו על המזבח, כך גם אנחנו מצמידים את הרגליים כשאנחנו עומדים להתפלל לפני ה', כי התפילה שלנו היא ממש כמו הקורבנות שהיו מקריבים פעם.