יצא לכם פעם לחשוב למה לימים שלנו אין שמות מיוחדים, אלא רק מספרים כמו יום ראשון או יום שני? הסיבה לכך מתחילה במילה זָכוֹר. התורה לא מבקשת מאיתנו לזכור את השבת רק כשהיא מגיעה בסוף השבוע, אלא לזכור אותה ברצף בכל יום ויום. לכן אנחנו סופרים את הימים לקראתה ואומרים "ראשון בשבת", "שני בשבת", וכך היא תמיד במחשבות שלנו. עוד דרך לזכור את השבת היא שאם במהלך השבוע אתם מוצאים מאכל טעים במיוחד או חפץ יפה, כדאי לשמור אותו ולהגיד שזה לכבוד שבת.
אולי שמתם לב שבמקום אחר בתורה כתוב "שמור" במקום זָכוֹר. חכמים מסבירים ששתי המילים האלו נאמרו על ידי ה׳ ממש באותו הזמן. המילה זָכוֹר מסמלת את הדברים החיוביים שאנחנו עושים בשבת מתוך אהבה, והמילה "שמור" מסמלת את המלאכות שאנחנו נזהרים לא לעשות.
התורה גם אומרת לנו לְקַדְּשׁוֹ. המשמעות היא להבדיל את השבת ולהפוך אותה ליום הרבה יותר מיוחד מסתם יום חול. אנחנו עושים את זה כבר בכניסת השבת כשמברכים על היין. ביום הזה אנחנו מתנתקים מהמחשבות הרגילות של ימי החול, לומדים תורה ומתענגים. כשאנחנו שובתים ממלאכה ונחים, אנחנו בעצם מכריזים לכל העולם שאנחנו מאמינים שה׳ ברא את העולם כולו מכלום, ושהוא משגיח עליו בכל רגע.