פסוק זה מציג את מידת הרחמים וההטבה האלוהית, ועומד בניגוד לאזהרת העונש על חטאים המופיעה בפסוק הקודם. הפרשנים מצביעים על כך שמידת הטובה של ה' גדולה לאין שיעור ממידת הפורענות. בעוד שהעונש על חטאים עובר עד ארבעה דורות, ה' עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים. יחס זה מלמד שמידת הטובה מרובה ממידת הפורענות פי חמש מאות [רש"י, תורה תמימה, גור אריה].
המילה לַאֲלָפִים מתפרשת כאלפי דורות, או כביטוי שמשמעותו נצחיות וחסד שאין לו קץ לעולם ועד [אבן עזרא, רשב"ם, שד"ל, קאסוטו]. יש המבארים כי ה' אינו משלם את כל השכר מיד, אלא שומר את זכות האבות ומחלק אותה לדורות הבאים, כך שהיא עומדת להגנת הצאצאים בכל דור שבו הם זקוקים לה [אור החיים, ספורנו, בכור שור]. ההבטחה להטיב לצאצאים נועדה למשוך את לבו של האדם לאהבת ה', שכן האדם דואג לעתיד זרעו אף יותר מלעצמו, וכך הוא מבין שזכותו תשפיע על חיי האומה לדורותיה [קאסוטו]. כמו כן, בניגוד לעונש המתחלק על פני דורות מועטים, החסד מתפרס על פני אלפי דורות כדי להמחיש את עוצמת זכותם של הצדיקים [תולדות יצחק].
הפרשנים עומדים על ההבחנה שבין שתי הקבוצות המוזכרות בפסוק: לְאֹהֲבַי ובין וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
גישה מרכזית רואה בכך חלוקה לפי מניע העבודה הרוחנית: לְאֹהֲבַי הם אלו העובדים את ה' מאהבה, ועל כן שכרם נשמר לאלפיים דורות, בעוד וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי הם אלו העובדים מיראה, ושכרם נשמר לאלף דורות בלבד [רבנו בחיי, תורה תמימה, כלי יקר].
חלוקה אחרת מתמקדת ברמת המסירות וההקפדה. לְאֹהֲבַי הם החסידים, המוסרים את נפשם ומוכנים להיהרג למען ה' (כדוגמת אברהם אבינו), או כאלו שאהבתם לה' אינה מוגבלת והם מחפשים לעשות את רצונו ולהוסיף מצוות גם מעבר למה שנצטוו במפורש. לעומתם, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי הם הצדיקים המקפידים על עשיית המצוות כפי שהוגדרו בתורה, אך אינם פורצים את גדרי החובה הכתובה [רמב"ן, אבן עזרא, הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, חזקוני]. יש המוסיפים כי האוהבים הם אלו הדבקים בה' ואינם מהרהרים אחר מידותיו, ואילו שומרי המצוות הם אלו המזכים את הרבים או המקיימים את המצוות בהפלגה יתרה [העמק דבר].
מנגד, קיימת דעה המאחדת את שני הביטויים לאדם אחד: מדובר באנשים היושבים בארץ ישראל, ומוסרים את נפשם באהבה על קיום מצוות התורה מתוך התמודדות עם סכנות ושמד [רמב"ן והעמק דבר, בשם ר' נתן].
לבסוף, יש המפרשים את המילים וְעֹשֶׂה חֶסֶד כמתייחסות גם לאדם עצמו: אדם שעושה חסד עם אחרים, ה' גומל לו חסד בחזרה ושומר את שכרו לאלפי דורות [שפתי חכמים, קיצור בעל הטורים].