תארו לעצמכם שיש לכם חבר ממש טוב, והבטחתם אחד לשני להיות חברים הכי טובים. איך הייתם מרגישים אם פתאום החבר הזה היה מתחיל להתעלם מכם ונותן את כל תשומת הלב שלו למישהו אחר? הקשר המיוחד שלנו עם ה' הוא קצת כזה. ה' אוהב אותנו ומבקש מאיתנו להיות נאמנים רק לו, ולא להאמין בפסלים, באלילים או בכוחות אחרים.
לכן, ה' מבקש מאיתנו לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לאלילים, כלומר לא להתכופף בפניהם, וְלֹא תׇעׇבְדֵם, כלומר לא לעשות שום פעולה כדי לשרת אותם. התורה קוראת לה' אֵל קַנָּא. זה לא אומר חלילה שהוא מקנא כמו שילדים מקנאים בצעצוע של חבר. תחשבו על מלך גדול שמצפה מהעם שלו להיות נאמן רק לו, ולא להמליך על עצמו מלך דמיוני. ה' הוא המלך היחיד של העולם, והוא אינו חולק את הכבוד שלו עם דברים שלא באמת קיימים.
אבל מה קורה אם מישהו בכל זאת בוחר לעשות מעשים רעים? התורה אומרת שה' פֹּקֵד, כלומר זוכר ומשגיח על המעשים. לפעמים נדמה שה' זוכר את הטעויות של ההורים גם לילדים שלהם, ואפילו לנכדים שנקראים שִׁלֵּשִׁים, ולנינים שנקראים רִבֵּעִים. אולי תשאלו את עצמכם, האם זה הוגן? למה שילד ייענש בגלל משהו שההורה שלו עשה?
התשובה המרגיעה נמצאת במילה האחרונה: לְשֹׂנְאָי. הילדים נושאים בתוצאות רק אם הם בוחרים להמשיך בדיוק באותה דרך רעה של ההורים שלהם. אם ילד מחליט להיות טוב ולעשות מעשים נכונים, הוא לעולם לא ייענש על מעשי הוריו. בנוסף, חשוב לדעת שמידת הטוב של ה' גדולה הרבה יותר. בעוד שהתוצאות של מעשים רעים נמשכות לכל היותר עד ארבעה דורות, החסד והאהבה של ה' ניתנים לאלפי דורות של אנשים שאוהבים אותו. הטוב תמיד מנצח ונשאר להרבה יותר זמן.