שמות, פרק כ׳, פסוק ה׳

האיסור המוחלט על עבודה זרה דורש נאמנות בלעדית לה', וכולל כל צורה של כניעה רעיונית באזהרה לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה, וכל עשייה פולחנית באזהרה וְלֹא תׇעׇבְדֵם, אפילו תחת כפייה. דרישה זו נובעת מכך שה' הוא אֵל קַנָּא, שאינו מוכן לחלוק את כבודו עם כוחות אחרים בדומה למלך המקנא למורדים בו, אף שהוא שולט בכעסו וממתין בטרם יעניש. כאשר ה' פֹּקֵד ובוחן את החטאים, הוא עשוי להעניש על עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים כחוקיות טבעית שנועדה להרתיע את האדם מלחטוא למען עתיד צאצאיו. השהיית העונש עד לנכדים, עַל שִׁלֵּשִׁים, ועד לנינים, וְעַל רִבֵּעִים, מהווה אורך רוח אלוהי המאפשר חזרה בתשובה. הענישה המוחלטת תמומש רק לְשֹׂנְאָי, כלומר כאשר הצאצאים ממשיכים לאחוז בחטאי אבותיהם, או כשהאבות עצמם חטאו מתוך מרד מופגן.