שמות, פרק כ׳, פסוק י״ב

החובה כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ דורשת מהאדם לדאוג לצרכיהם המעשיים של הוריו ולרחוש להם כבוד פנימי באופן שווה, מתוך הכרת תודה לשותפיו של ה' ביצירת האדם ולמי שמעבירים את מסורת הדורות. התורה מבטיחה על כך שכר של מידה כנגד מידה, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, כך שמי שמכבד את מעניקי חייו יזכה בעצמו לאריכות ימים ולשכר בעולם הבא, ובמקביל יחנך את ילדיו במעשיו לטפל בו לעת זקנתו. בנוסף לשכר האישי, ההבטחה להמשיך לחיות עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ מלמדת כי חברה המכבדת את זקניה היא חברה יציבה ובריאה שלא תגלה מארצה, כאשר עיקר השפע המובטח מתממש בארץ ישראל.