שמות, פרק כ׳, פסוק י״ג

חלקו השני של לוח הברית מציג בצורה מוחלטת את האיסורים החמורים שבין אדם לחברו בסדר חומרה פוחת, החל מהאיסור לֹא תִּרְצָח המתייחס לנטילת חיים בזדון ושלא כדין, וכולל בתוכו גם פגיעה עקיפה כגון הלבנת פנים או הימנעות מהצלת חיים. לאחר מכן נאסרת הפגיעה במשפחה בציווי לֹא תִּנְאָף, המכוון בעיקר ליחסי אישות עם אשת איש אך מתרחב לכלל גילויי העריות, ובהמשך מופיע הציווי לֹא תִּגְנֹב, שעל פי הקשרו לעבירות שדינן מיתה עוסק בחטיפת בני אדם, לצד איסור על כל סוגי הגניבה וההונאה. הרצף נחתם בפגיעה באמצעות הדיבור, לֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר, האוסר על עצם ההתייצבות כעד שקרן בבית דין כלפי כל אדם באשר הוא, וכן על רכילות והוצאת שם רע. איסורים אלו מקבילים רעיונית לחמשת הדיברות שבין אדם לה', שכן פגיעה בחייו, ברכושו או בכבודו של הזולת, שקולה לפגיעה בבורא עצמו.