שמות, פרק כ׳, פסוק ט׳

ההנחיה לצאת לעבודה במשך שֵׁשֶׁת יָמִים משמשת כהיתר לעסוק בענייני חול, וכן כהדרכה חיונית למניעת בטלה מזיקה. הכתוב מבחין בין סוגי העשייה, כך שהמילה תַּעֲבֹד מציינת עבודה פיזית קשה לצרכי פרנסה בסיסית, ואילו מְלַאכְתֶּךָ מתייחסת לפעולות המיועדות לנוחות האדם והנאתו. ימי החול מאפשרים לאדם לפעול בעולם החומר כשליחו של ה', אך עם כניסת השבת נדרש ממנו שינוי תודעתי. הציפייה כי בסוף השבוע וְעָשִׂיתָ כׇּל־מְלַאכְתֶּךָ אינה דורשת השלמה פיזית של כל המטלות, אלא מכוונת לתחושה פנימית של סיום והשלמה. על האדם לשבות לא רק מן המעשה אלא גם ממחשבות ודאגות על עבודתו, ולהיכנס לשבת מתוך ביטחון מלא בה' שיספק את צרכיו.