שמות, פרק כ׳, פסוק כ״א

ה' מבקש עבודה פשוטה וישירה המבטאת ענווה, ולכן דורש להקים מִזְבַּח אֲדָמָה המחובר היטב לקרקע טבעית או שחללו מלא באדמה, תוך כוונה שייבנה מתחילתו לשם קדושה כפי שנאמר תַּעֲשֶׂה־לִּי. השחיטה לא תיעשה על גג המזבח ממש אלא בסמוך אליו, והמילה עָלָיו מלמדת שההקרבה כשרה אך ורק כאשר המזבח שלם ותקין. הפסוק מפרט כי אֶת־עֹלֹתֶיךָ וְאֶת־שְׁלָמֶיךָ יש להביא מתוך אֶת־צֹאנְךָ וְאֶת־בְּקָרֶךָ. לבסוף, ה' מבהיר שנוכחותו אינה מוגבלת למקום אחד ומבטיח כי בְּכָל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת־שְׁמִי, בין אם במקומות נבחרים שבהם הותר לכוהנים להגות את השם המפורש ובין אם בכל מקום שבו אדם לומד ומתפלל, הוא יקיים את ההבטחה אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.