שמות, פרק כ׳, פסוק ב׳

תארו לעצמכם שאתם עומדים בתוך קהל עצום של המון אנשים, ופתאום מלך גדול פונה ומדבר ישירות אליכם. במעמד הר סיני ה' מתגלה לעם ישראל ופותח במצווה הראשונה והחשובה מכולן: לדעת ולהאמין שהוא קיים, שהוא ברא את הכול ושהוא משגיח עלינו. ה' פותח במילה אָנֹכִי כדי שלא נתבלבל. מכיוון שבים סוף ה' התגלה כגיבור שעושה מלחמות, ובהר סיני הוא התגלה מלא ברחמים, מישהו עלול היה לחשוב בטעות שיש יותר מאל אחד. לכן ה' מבהיר שהוא אל אחד ויחיד. השם ה' מזכיר לנו שהוא תמיד היה ותמיד יהיה ושהוא מלא רחמים, והשם אֱלֹהֶיךָ מזכיר לנו שהוא המנהיג והשופט שלנו. שימו לב שהמילה אֱלֹהֶיךָ נאמרת בלשון יחיד, כאילו ה' מדבר רק לאדם אחד. זה בא ללמד שכל אחד ואחת מאיתנו אחראי למעשים שלו, וה' מדבר אלינו באופן אישי. לאחר מכן נאמר אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. למה ה' לא אמר שהוא זה שברא את העולם? הסיבה היא שאת בריאת העולם אף אחד לא ראה, אבל את הניסים הגדולים של יציאת מצרים עם ישראל חווה וראה ממש בעיניים שלו. ההצלה המיוחדת הזו היא הסיבה שאנחנו שייכים לה' ושומרים את התורה שלו. בסוף נאמר שה' הוציא אותנו מִבֵּית עֲבָדִים. המילים הללו מזכירות לנו שה' שחרר אותנו ממקום שבו הכריחו אותנו לעבוד ולא היינו חופשיים, כדי שנוכל לבחור בעצמנו, מתוך אהבה ותודה, לעבוד רק אותו.