תארו לעצמכם שאתם נמצאים באירוע הכי עוצמתי וגדול בעולם, אבל הרעש והמראות כל כך חזקים עד שזה אפילו קצת מפחיד. מה הייתם עושים? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל במעמד הר סיני. אחרי שהם חוו את קבלת התורה וראו את הכוח האדיר של ה', הם נבהלו מאוד וחששו לחיים שלהם.
כשמשה ראה כמה הם מבוהלים, הוא ניגש מיד להרגיע אותם. הוא אמר להם אַל תִּירָאוּ, כלומר, אל תפחדו. הוא הסביר להם שה' לא התגלה אליהם בצורה כזו כדי להעניש אותם או כדי לגרום להם לפחד. המטרה של ה' הייתה שונה לגמרי. משה הסביר שההתגלות הזו קרתה לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם. המילה הזו מזכירה את המילה 'נס' שפירושה דגל שמתנוסס גבוה. ה' רצה לרומם את העם, להרים אותם למעלה ולתת להם גדולה מיוחדת כי הם זכו לקשר ישיר איתו.
משה המשיך והסביר שבָּא הָאֱלֹהִים בכבודו ובעצמו כדי ליצור איתם קשר אישי, וכל זה קרה וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם. כשאדם עומד מול ה' הגדול, הוא מתמלא בענווה ובמעין בושה טובה וטהורה שאפשר ממש לראות על הפנים שלו. ולמה התחושה הזו כל כך חשובה? לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. כשהזיכרון של המעמד האדיר הזה נשאר חקוק בלב, והבושה והכבוד כלפי ה' מלווים את האדם תמיד, הוא לא יגיע למצב שבו הוא עושה מעשים רעים או חוטא.