שמות, פרק ג׳, פסוק ט״ו

ה' מוסיף להתגלותו רובד היסטורי ונגיש המיועד לכל העם, ומציג את עצמו בתור אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. פירוט שמות האבות מדגיש כי ההשגחה האלוהית מתאימה את עצמה לאופיו ולצרכיו של כל דור, ומהווה תזכורת נצחית לברית שתעורר את מענה ה' כאשר עם ישראל יזכיר אותם. סיום הפסוק, זֶה־שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר, מבחין בין מהותו העצמאית והבלתי משתנה של ה' המבוטאת במילה שְּׁמִי, לבין זִכְרִי המייצג את תאריו ופעולותיו המתגלים באופן שונה בכל דור. במקביל, כיוון שהמילה לְעֹלָם נכתבת חסר, היא מלמדת שיש להעלים ולהסתיר את הגיית השם המפורש, ואילו וְזֶה זִכְרִי מורה שיש להזכיר את ה' בפועל רק דרך כינויים של אדנות ומלכות מתוך יראת כבוד.