שמות, פרק ג׳, פסוק ו׳

ה' פונה אל משה ומזדהה באומרו אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, פנייה המכוונת לכלל האבות או לאביו עמרם, שאת קולו המוכר שאל ה' כדי להרגיע את משה מאימת הנבואה. פירוט האבות, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, מרומם כל אחד מהם בנפרד ומדגיש כי ההשגחה הפרטית שליוותה אותם במצבי חייהם השונים תחול כעת על העם כולו. בתגובה, וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו מתוך ענווה והבנה כי כאדם חומרי לא יוכל להשיג את המהות העליונה. הוא פעל כך כִּי יָרֵא מֵהַבִּيط אֶל־הָאֱלֹהִים, כלומר הסתיר את פניו כדי שלא להביט, מתוך חשש להתבונן בזיו השכינה ולחקור בשכלו את דרכי ההנהגה. בעוד שיש הרואים בהסתרה זו החמצה של שעת כושר להתפלל על סיום הגלות, הדעה הרווחת היא שבזכות צניעותו זכה משה לשכר רב בהמשך דרכו הנבואית.