קרה לכם פעם שעמדתם מול אדם מאוד חכם וחשוב, והרגשתם שאתם קצת מתביישים להסתכל לו ישר בעיניים? כאשר משה עומד מול הסנה הבוער, הוא שומע לפתע קול שמדבר אליו. ה' פונה אליו ואומר לו אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ. ה' בעצם מזכיר למשה שהוא לא זר לו, אלא הוא האלוהים שהמשפחה שלו והאבות שלו תמיד האמינו בו.
מיד אחר כך, ה' ממשיך ומפרט ואומר שהוא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. אולי שמתם לב שהמילה אֱלֹהֵי חוזרת לפני כל שם בנפרד. למה לא להגיד פשוט "אלוהי אברהם, יצחק ויעקב"? החזרה הזו באה ללמד אותנו שכל אחד מהאבות היה מיוחד וגדול בפני עצמו. ה' שמר על כל אחד מהם בדרך שהתאימה לו בדיוק, גם כשהיה להם קל וגם כשהיה להם קשה, ועכשיו הוא מבטיח לשמור באותה צורה נפלאה גם על כל עם ישראל.
כשמשה שומע את הדברים העצומים האלה, התגובה שלו היא: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּית אֶל־הָאֱלֹהִים. משה מסתיר את הפנים שלו מתוך ענווה עצומה וצניעות. הוא מבין שהוא כמו תלמיד שעומד מול הרב הכי גדול שיש, וזה לא מתאים שהוא יסתכל ישירות. בנוסף, משה ידע שבתור אדם בשר ודם, הוא פשוט לא יכול להכיל את האור הגדול והקדוש של ה'. בזכות הצניעות הזו של משה, שבחר להסתיר את פניו ולא להסתכל, ה' נתן לו שכר עצום. בהמשך הדרך, משה זכה שהפנים שלו יאירו באור מיוחד, והוא זכה להכיר את ה' ברמה הכי גבוהה וקרובה שאדם יכול להגיע אליה.