כאשר משה מקבל עליו את שליחות ההצלה, הוא צופה את תגובת העם ומבין כי שליח חייב להיות מסוגל לזהות במדויק את שולחו. ברמה הפשטנית ביותר, משה פשוט לא הכיר את שמו המפורש והמיוחד של ה' [רשב"ם, בכור שור]. יתרה מזאת, בעולם העתיק תפיסת השם הייתה זהה למהותו וקיומו של הדבר, ומשה ידע כי ידיעת השם המדויק נחוצה לו כדי לשכנע את העם [קאסוטו]. בנוסף, בכל ההבטחות שניתנו לאבות האומה, ה' ציין במפורש את שמו, ואילו בהתגלות זו הסתפק באמירה הכללית "אֱלֹהֵי אָבִיךָ", ולכן משה, באומרו הִנֵּה אָנֹכִי בָא, מבקש לדעת מהו השם הספציפי המלווה את המהלך הנוכחי [אור החיים].
אולם, רוב הפרשנים מצביעים על קושי מהותי בשאלה וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ: כיצד אמירת שם יכולה לשמש כאות וכהוכחה לאמיתות השליחות? הרי אם בני ישראל כבר מכירים את השם, כל אדם יכול היה לבוא ולהשתמש בו, ואם אינם מכירים אותו – עצם השמעת שם חדש לא תוכיח דבר ולא תגרום להם להאמין [רמב"ן, רבנו בחיי, ספורנו].
מתוך קושי זה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשאלה אינה בקשה לדעת מילה או כינוי, אלא דרישה להבין את מהותו, מידותיו ודרכי השגחתו של ה'. בני ישראל יבקשו לדעת באיזו מידה אלוהית עתידה להתרחש הגאולה: האם במידת "אל שדי" שעמדה לאבות ופעלה בדרך הטבע והנסים הנסתרים, או במידת רחמים עליונה וחדשה שתשדד את מערכות הטבע ותחולל מופתים גלויים [רמב"ן, הכתב והקבלה, נחלת יעקב]. העם, שידע כי אינו ראוי להיגאל מצד שורת הדין, ביקש לדעת תחת איזה תואר אלוהי יזכו לישועה [ספתי כהן, נחלת יעקב].
בנוסף, על רקע התקופה שבה נביאי שקר פעלו בשם כוחות טבע, שדים ומזלות, בני ישראל ידרשו לדעת מיהו בדיוק הכוח הרוחני המשפיע על משה, כדי לוודא שמדובר בסיבה הראשונה, בבורא המחויב המציאות [אברבנאל, מלבי"ם, רלב"ג]. הם היו זקוקים למושג חדש שיגדיר מחדש את יחסם לה', יעורר אותם לעזוב את עבדות פרעה ויבהיר להם את כוונתו האמיתית של ה' – האם בא רק להעניש את מצרים או שמא לגאול אותם לחלוטין וללוות אותם תמיד [רש"ר הירש, שד"ל, ביאור יש"ר].
זווית ייחודית ומעשית לשאלה מָה אֹמַר אֲלֵהֶם מתמקדת בקושי הפיזי של משה. בהיותו כבד פה, משה חשש שלא יצליח להגות כראוי את אותיות השם המפורש ולבטא אותו בשלמותו. לכן הוא שואל כיצד יוכל לדבר ולומר זאת בפני העם, ובתגובה מסר לו ה' את השם "אהיה", המורכב מאותיות הקלות יותר להגייה אשר אינן דורשות מאמץ שפתיים ניכר [חתם סופר, פרדס יוסף]. משה גם חשש שאם יזכיר את השם הגדול שהעם טרם הכיר, הם לא יאמינו שהוא זכה למדרגת נבואה גבוהה מזו של האבות [אלשיך], ולכן ביקש הדרכה מדויקת כיצד להציג את השליחות.