לקראת השליחות הגורלית, ה' מכין את משה למאבק הממושך הצפוי לו מול השלטון המצרי. ה' מגלה למשה מראש את העתיד להתרחש, כדי שלא יתייאש או יופתע כאשר ייתקל בסירוב [ביאור יש"ר, חזקוני]. סירוב זה נובע מטבעו הרע של פרעה ומגאוותו כמלך, שאינו מוכן להצטייר כחלש ולוותר על כבודו בפני מלכים אחרים [מלבי"ם, שפתי כהן]. לפיכך, פרעה בשום אופן לא יסכים לבקשת השחרור מרצונו הטוב [ספורנו, העמק דבר].
הביטוי לֹא יִתֵּן אינו מכוון לנתינה במובנה הרגיל, אלא משמעותו לא יניח, לא ירשה ולא יעזוב אתכם [אבן עזרא, רש"י, ביאור יש"ר].
עיקר המחלוקת הפרשנית סובב סביב סוף הפסוק, במילים וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. הפרשנים נחלקו לשלוש גישות מרכזיות, התלויות בשאלה למי שייכת אותה "יד חזקה":
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מייחסת את היד החזקה לה'. לפי פירוש זה, משמעות המילה "ולא" היא "אלא אם כן" או "אלא". כלומר, פרעה לא יאפשר לכם ללכת כל עוד ה' לא יפעיל את ידו החזקה, והשחרור ייעשה רק בעל כורחו של מלך מצרים [רמב"ן, רש"י, שד"ל, רלב"ג, שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי הכוונה אינה למכה עוצמתית אחת בלבד, אלא שפרעה לא ייכנע אפילו בפני יד חזקה חלקית, עד שה' ינחית עליו את כל סדרת המכות והנפלאות בשלמותה [רבנו בחיי, בכור שור, חזקוני, אם למקרא]. יתרה מזאת, ה' יסיר את המכות פעם אחר פעם ויחזק את לב פרעה כדי שיישאר בעקשנותו למרות הסבל [ספורנו].
גישה שניה מסבירה שהיד החזקה מתייחסת לפרעה עצמו. הפסוק בא להבהיר כי סירובו של פרעה לא נובע מכך שכוחו באמת חזק ויכול לעמוד מול ה', אלא משום שה' מקשה את לבו במכוון כדי להרבות את המופתים ולהראות את גדולתו בעולם [רשב"ם, אבן עזרא, רש"י, רבנו בחיי].
גישה שלישית מפרשת שהיד החזקה מתייחסת לישראל או למשה. ה' מזהיר שגם אם בני ישראל ינסו להתקומם, יתחזקו כאנשי חיל וינסו לצאת בכוח הזרוע, פרעה יעמוד נגדם ולא יניח להם [העמק דבר, הכתב והקבלה, קאסוטו, שפתי כהן]. המלך המצרי יהיה כה עקשן, עד שלא ייכנע אפילו לדרישה תקיפה ונחרצת, תוך התעלמות מוחלטת מההיגיון המדיני והסכנה המרחפת על ארצו [רש"ר הירש].